הרב בניה מינצר ר"מ בישיבת הר עציון וחוקר תורני, התחיל בשבועות האחרונים פרויקט שמטרתו להכיר לציבור הרחב את תורתם ודמותם של תלמידי החכמים הבולטים מהדור הצעיר.
בזמן הקרוב הרב מינצר יעלה שמות נוספים תלמידי חכמים ועם הזמן יגיע לשדרה הרחבה של כל הגוונים של תלמידי החכמים הבולטים מהדור הצעיר של הציונות הדתית.
הרב לירון בן משה
את דברי אפתח בחששות לא מבוטלים. שלא יארע דבר תקלה על ידי. את הפוסט הראשון בסדרה אני רוצה להקדיש לאחד מהמיוחדים שבתלמידי החכמים הצעירים של דורנו - לירון בן משה.
אפתח במעט ביוגרפיה ומסלול חיים. לירון גדל במשפחה ציונית ושורשית [הוא אח שכול מהשבעה באוקטובר]. והוכר כילד מחונן. הוא סיים את לימודי התיכון בגיל צעיר מאוד ועוד הספיק לסיים בהצטיינות עוד בטרם סיום התיכון תואר במתמטיקה, ולקראת סוף התיכון הוא החל תהליך חזרה בתשובה.
הוא למד תקופה בישיבת 'קרית מלאכי' ולאחר מכן בישיבת 'מעלות התורה'. ובשנים אלו יצא שמו בעולם כעילוי יוצא דופן. ובעקבות כך זכה ללמוד בחברותא באופן קבוע עם הרב חיים קנייבסקי והרב שמואל אוירבך (אני נמנע להרחיב בהערכת גדולי הדור הקודם אליו, כדי שלא לגלוש לספרות שבחים שאינה ממין העניין, וכיון שבתורתו הוא אינו ממשיך את תורת גדולי הלמדנים הליטאיים של הדור הקודם). בעבר היה מצוי יותר במחוזות חרדיים, וכיום הוא מסתובב בין העולמות.
בשנים האחרונות, זכה לירון בחידון התנ"ך העולמי למבוגרים, והשתלב בכתיבת וניהול חידון התנ"ך העולמי לנוער ולמבוגרים. וכבר כמה שנים ניתן לראות אותו, בגין כשרונו הייחודי והשפות הרבות שהוא דובר, שופט בחידון התנ"ך העולמי לנוער ובאופן מעורר השתאות- ועונה לכל אחד ואחד בשפתו.
מבחינה תורנית, מדובר על גדלות יוצאת דופן. לירון ניכר בזכרון כביר והוא שולט בצורה מבעיתה ממש בספרות התורנית הקלאסית. המשנה והתלמודים, מדרשי ההלכה והאגדה, התנ"ך עם מפרשיו שגורים על לשונו בעל פה ממש. שיעוריו מתאפיינים בציטוט והשוואה של עשרות רבות של מראי מקומות, בלשונם ובמיקומם ללא הכנה מראש. ולא מדובר על בקיאות שטחית, הכל עובר בכור המצרף של ההבנה הדקדקנית ועצמאית.
אף שהכישורים האינטלקטואלים הללו מרשימים מאוד, עיקר החידוש שלו הוא בגישתו לתורה וללימודה. קשה מאוד למצות את שיטתו בשורות אלו - אך הגישה היא של חתירה לאמת ללא משוא פנים לאיש בכדי להבין את דברי התורה וחז"ל לאמיתתם.
באופן כללי מאוד, דרך הלימוד היא שילוב של בקיאות יוצאת דופן שמנסה להציג תבניות חוזרות בקריאת הדיון התלמודי, דקדקנות טקסטואלית, עיסוק משמעותי ויוצא דופן בדקדוק ובלשון. והתמחות ייחודית ביחס שבין פשט המקראות לדרשות - מתוך עמל וגאונות (בתחום הזה, לא ראיתי שני לו).
בנוסף, משנתו ערוכה לו בהתייחסות עמוקה ומקורית לשאלות היסוד של תורה שבעל פה - סמכות חכמים, היחס בין פשט לדרש, מהי חכמת הנסתר ועוד ועוד.
לא נתקלתי בחיי באנשים רבים שלומדים תורה מתוך האש, שניכר שהם עוסקים בדבר השם בכל רגע ורגע. הרצינות התהומית בגישה לתורה כדבר השם אינה רק דרישה אינטלקטואלית אלא עמדה קיומית.
אף שאינו נושא משרה רשמית, הוא זוכה להעביר שיעורי תורה למבקשי חכמה ודעת מהציבור הדתי לאומי המגיעים אליו באופן עצמאי.
לצערי, אין מספיק שיעורים שלו ברשת, ישנם כמה שיעורים ביוטיוב על התנ"ך. ומפה לאוזן מסתובבים סדרות שיעורים שלו אצל מקורבים. אני ממליץ מאוד לשמוע את מה שכבר מצוי. ובעיקר, להיות מודעים לשם - שאני בטוח שעוד נשמע עליו.
הרב עוז מורנו
את הרשומה השניה בסדרה אני רוצה להקדיש להיכרות עם הרב עוז מורנו, אחד החכמים השלמים ביותר שצמחו במחוזותינו.
הרב עוז נולד לאחת מהמשפחות הידועות שבמגזר, בנו של הרב שמואל מורנו ואחיינו של עמנואל מורנו הי"ד. כבר בצעירותו בלימודיו בישיבה התיכונית 'מצפה יריחו' התבלט בחכמתו והתמדתו, וכבר בשנות התיכון לסיים את הש"ס פעמים רבות ומאז הש"ס מונח בכיסו.
לקראת סיום הישיבה התיכונית התלבט להיכן לפנות. הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר, מתוך היכרות וההערכה לכישרונו, ניסה לשכנעו לעבור ללמוד בישיבת 'חברון' החרדית. אך הוא לא רצה לזנוח את האפשרות לשירות צבאי. וביכר להמשיך ללמוד בישיבה הגבוהה 'מצפה יריחו', בלימודיו בישיבה ינק את דרך הלימוד הישיבתית המקובלת והוכר כלמדן ועילוי יוצא דופן, ובו זמנית קשר קשרים עם חכמי ישיבת כסא רחמים שהנחוהו בדרך העיון הספרדית.
בשנים אלו אף התחיל לעבור על הש"ס בעיון מהיר עם המפרשים הבסיסים -רא"ש ור"ן - וקנה בהם שליטה יוצאת דופן. ועד היום הוא נוהג לסיים כל שנתיים את הש"ס עם מפרשיו.
לאחר מספר שנים של שקידה והתעלות בתורה רצה להתגייס לצבא ולשלב ספרא וסיפא. אך קברניטי הישיבה, שיעדוהו לגדולות, סברו שהדבר יפגע בהתפתחותו התורנית ולכן התנגדו לגיוסו. ולכן, נאלץ לעבור לישיבת קרית ארבע והתגייס דרכה לחטיבת גולני, ואף בזמן שירותו הצבאי המשיך לחזור ולסיים את הש"ס עם מפרשיו. בישיבת קרית ארבע זכה להערכה מיוחדת מהרב דב ליאור שקירבו מאוד שנהנה להתפלפל עמו בסדרי זרעים וטהרות.
לאחר מכן פנה ללמוד בכולל 'ארץ חמדה' (שם זכיתי להתוודע לדמותו ותורתו). ושם סיים את הבחינות האינטנסיביות לדיינות בהצטיינות תוך כדי שירות מילואים ממושך במלחמה.
תוך כדי לימודיו החל לשמש כדיין בבית הדין לממונות, ובשנים האחרונות מכהן כר"מ בישיבת ההסדר 'שדות נגב' בכפר מימון.
מדובר באחד החכמים השלמים שיצא לי להכיר. היקף הידע יוצא דופן לגילו ובכלל - בש"ס ומפרשיו ובשולחן ערוך - כך שבכל סוגיה שמדברים איתו עיקרי שיטות הראשונים פרוסות בפניו. ולא רק בסדרים ה'קלאסיים' אלא גם בקודשים זרעים וטהרות. ואין דברינו אמורים בבקיאות שטחית אלא בידיעה עמוקה בדברי הראשונים וסברותיהם. וייחודי הוא ביכולת להביא ראיות מקוריות וקולעות מהש"ס ומפרשיו לשאלות מתחדשות העולות בבית הדין.
שיטתו הלמדנית משלבת את דרך הלימוד הישיבתית עם שיטת העיון הספרדית. לימודו מתאפיין ביסודיות יתירה, מיצוי הסוגיה בגפ"ת בשאלות ומפרשי הפשט, בניתוח למדני של שיטות הראשונים, ובעיון מקיף בסוגיות המקבילות. דרכו להצביע על שיטתיות בדברי הראשונים במספר רב של סוגיות, ומעלה את השיטתיות שבניתוח הלמדני לפסגות חדשות. חידושיו הלמדניים יוצאי דופן בהיקפם, בכללם קונטרסים בני מאות עמודים בתחומים שלמים בהלכה. וחלקם כבר התפרסמו בכתבי עת שונים.
בנוסף, הרב עוז מחזיק בידע נרחב ועמוק במחשבת ישראל. ולהבדיל אף בפילוסופיה כללית. הוא מומחה ובעל משנה סדורה בשאלות ה'מטא הלכתיות' הגדולות בנות זמננו: לסמכות החכמים, דרכי הכרעת ההלכה בסוגיות מתחדשות - ולאחרונה אף פרסם מאמר מקיף על טעות ואמת בהלכה (קישור לשיעור על הנושא בתגובות).
בבד בבד עם גדולתו התורנית, דעתו מעורבת עם הבריות, ואישיותו נעימה ומתונה, הן בתהלוכות העולם והן בפסיקת ההלכה.
לאחרונה שיתף אותי הרב עוז באתגרי ההתגדלות בתורה תוך כדי שירות מילואים אינטנסיבי: "קשה מאוד מאוד, לשמור על רמה גבוהה של לימוד בעיון, ועל קצב סביר של בקיאות תוך כדי הצבא". אך אין ספק שהדבר עלה בידו.
הרב ישי אנגלמן
ברשומה השלישית בסדרה אכיר לכם את הרב ישי אנגלמן, שמבחינתי מייצג את החידוש התורני של בית המדרש הדתי לאומי במיטבו.
הרב ישי הוא בנו של הרב אהרן אנגלמן, ר"מ וותיק ומוערך בישיבת מעלות. בשנות בחורתו למד בישיבת 'הזורעים' ומשם המשיך לישיבת 'מעלה אדומים', שם עלה והתעלה ובמסגרתה אף התגייס לשירות קרבי.
כבר מתחילת לימודו התבלט בעמקנותו ובכוח החידוש. בכישרון ייחודי בלימוד והנחלת תורה. בשלב מוקדם ערך תוכנית עיונית-מיוחדת ללמידת 'דיני ספקות', תלמידיו מתקופה זו ספרו לי כיצד הקנה להם יכולות העמקה ובעיקר בהירות יוצאת דופן בהלכות סבוכות אלו.
כעבור שנים ספורות, ראשי הישיבה נתנו עיניהם ברב ישי, ומינהו לר"מ המופקד על בני שיעור ד' (החוזרים מהצבא). אישיותו המאירה וחום ליבו סייעו לו לקלוט את בני הישיבה שחזרו מהצבא, אשר דבקו בו במאוד מכוח אישיותו ומכוח תורתו: שיעוריו התלמודיים המתאפיינים בעמקות ייחודית שלא פוגמת בבהירות.
הרב ישי היה שותף פעיל ומרכזי, עושה ומעשה בכמה פרויקטים תורניים מרשימים הקשורים לכלל עולם ישיבות ההסדר: כתב הלמדני הכלל ישיבתי 'אסיף' (שם פרסם רבים מחידושיו). וכן פעל לאיחוד ישיבות ההסדר בלימוד תורה משותף בכנס 'אסופות'.
מעבר ללמדנותו ושקדנותו, יראתו הקודמת לחוכמתו ואישיותו הלבבית. מדובר באיש אשר רוח בו - איש של תפילה, ניגון ויצירה. לעת זקנותו של ראש הישיבה הרב רבינוביץ', נבצר ממנו לשמש כחזן בתפילת נעילה ביום הכיפורים. ואת מקומו מילא הרב ישי.
לאחר השבעה באוקטובר, התגייס לשירות מילואים ארוך כלוחם. אף בזמן הלחימה לא פסק מדברי תורה. אחד מידידי זכה להשתתף בשיעור עיון תלמודי מעמיק (!) שניתן על ידו בחג השבועות בלב עזה שעסק בהלכות גיור (על היחס בין המימד הדתי ללאומי שביהדות).
כמה שבועות מאוחר יותר, במהלך פעילות מבצעית, נפצע הרב ישי ממטען. מצבו הוגדר כקשה ונשקפה סכנה לחייו. אני זוכר את החשש שאחז בי, שאחז בנו. וזעקנו לשמים והעתרנו תפילה, שלא יכבה נרו - שהרי עם ישראל עוד זקוק לו ולתורתו.
בחסדי שמים, הרב ישי יצא מכלל סכנה והחל לעבור תהליך שיקום מורכב וקשה. אף בתהליך השיקום, בהיותו נתון בקשיו ומכאוביו, היווה אבן שואבת ומחזקת לרבים מהפצועים והמשתקמים. כחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום עסק ביצירה, הקליט וביצע מספר ניגוני נשמה (ובעיני המרטיט בינהם הוא ניגונו 'זכרנו לחיים' - ולו בזכות הסיפור המצורף לו).
את תורתו וכתיבתו של הרב ישי אני אוהב במיוחד. ואף אמרתי זאת בפניו בגמר תחרות מפעל הפיס לחיבורים תורניים: כתיבתו היא מודל לחיקוי לרבים מבני הדור הצעיר בעולם התורה.
בעיני, הוא מביא לפסגות את דרך הלימוד שהתפתחה בבתי המדרש הדתיים לאומים בדור האחרון, הכוללת שילוב של עיון למדני, עיסוק בפשטי המקראות ויחסם לדרשות חז"ל וכן בשאלת המשמעות הרוחנית של הלימוד.
מאמריו התורניים הרבים והמעולים אינם רק המיצוי שבדרך לימוד זו, אלא מצטיינים בשתי תכונות שאני כה אוהב ומעריך: החדשנות והבהירות. בהירות שמתבטאת בסדרה של שיעורים קצרים בפודקסט 'עשר דקות של עיון', שאני ממליץ לכולם להלך בה כשער לתורתו.
הרב ד"ר איתמר רוזנצוויג
לצורך הרשומה הרביעית נחצה את האוקינוס האטלנטי לארצות הברית הרחוקה. ונכיר את הרב ד"ר איתמר רוזנצוויג. אחד מהפירות המפוארים של דרך מרן הגרי"ד סולובייצי'ק בדורנו.
הרב איתמר הוא בנו של הרב מיכאל רוזנצוויג, אחד מגדולי התורה של דורנו, ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן (YU) שבניו-יורק. ומהמובהקים שבתלמידי הגרי"ד והרב ליכטנשטיין.
כבר מילדותו, הצטיין הרב איתמר בצורה יוצאת דופן: בקודש ובחול. חבריו לישיבה התיכונית מתארים אותו כגאון ושקדן, אך גם כדמות כריזמטית במיוחד, מלאת חיות ותעוזה.
לאחר שסיים בגיל 16 את לימודי התיכון (קפץ שתי כיתות). נסע ללמוד בארץ ישראל אצל הרב ליכטנשטיין בישיבת 'הר עציון'. הרב נהג ללמד את השיעור הגבוה (בחורים בני 22-23 ומעלה). ומייד התבלט בגדלותו התורנית, ובתעוזתו במלחמתה של תורה עם הרב בשיעור.
לאחר מכן, שב לארה"ב לישיבת 'רבנו יצחק אלחנן' וקנה שם כאחד מבכירי תלמידי הישיבה. שם זכה ללמוד שנים רבות אצל אביו וינק את דרכו הלמדנית המיוחדת, ואף שימש כעוזרו (חצר"מ במושגינו) למעלה מעשור.
בישיבה זכה להיסמך לרבנות ולדיינות ואף ללמוד בעיון במסגרת ה'כולל עליון' חלקים נרחבים מחלקי התורה - וקנה ידע רחב ועמוק בש"ס והראשונים.
בד בבד, השלים בYU תואר בפיזיקה ופילוסופיה ותואר שני בהיסטוריה יהודית וגם תואר שני באוניברסיטת קולומביה בפילוסופיה. בשנות לימודו ב'כולל עליון' - מסגרת תובענית הכוללת את שעות הבוקר והצוהריים - השלים שני דוקטורטים (!) האחד בהיסטוריה יהודית בהנחיית פרופסור חיים סולובייצי'ק (בנו של הגרי"ד) והשני מאוניברסיטת 'פן' בפילוסופיה.
כבר מצעירותו זכה להעמיד תלמידים במסגרת כולל הקיץ של YU בארץ ישראל, ושם התחיל להראות כוחו הרב בהעמדת תלמידים - שנקשרו בו מכוח הלמדנות העמוקה ומלאת המעוף, וכן ומחת אישיותו הכריזמטית.
כיום משמש הרב איתמר במגוון רחב של תפקידים תורניים: כר"מ בישיבת רבנו יצחק אלחנן, כדיין בבית הדין של אמריקה, כרב קהילה ואף כמרצה במסגרות אקדמיות שונות.
את מסורת הגרי"ד בלימוד והשקפה שינק מרבותיו אנו מוצאים ביחסו למדינת ישראל. לאחר השבעה באוקטובר העביר הרב איתמר שיעור שבו קבע שמצוות המלחמה חלה גם על יהודי התפוצות. וליצא בקריאה לתמוך כלכלית במדינת ישראל, ולא פחות מכך, למאבק עיקש על דעת הקהל בקמפוסים, ולעמוד בעוז לימין מדינת ישראל (והנמנע מפחד, עובר על "אל ירא לבככם" במלחמה!).
את תורתו של הרב איתמר אני לומד בהנאה כבר שנים רבות (למבקשי הדעת: מאמריו ושיעוריו, בעברית ואנגלית נמצאים בהמוניהם ברשת). לטעמי, דרכו בלימוד היא מהשכלולים האורגניים המשמעותיים ביותר של הלמדנות הבריסקאית של ר' חיים - שעיקרה בחשיפת המושגים התלמודיים.
כהמשך למגמה זו פעל הרב ליכטנשטיין להסטת המוקד מדף הגמרא לסוגיה ההלכתית במובנה הרחב, וכהעצמה של גישה זו אביו הרב מיכאל רוזנצוויג פנה לעיון שיטתי לא רק בסוגיה עצמה - אלא בליבון הנושא במובנו הרחב - ואם תרצו מיצוי למדני-תורני של 'חדר תורה'.
הרב איתמר ממשיך דרך זו ומוסיף לה נופך משלו - בשיעוריו ומאמריו הרבים הוא מנתח מבחינה למדנית-עיונית מספר עצום של סוגיות, ומציג את התפיסה הלמדנית שעולה מכללותן, ובכך יוצר מושגים ועקרונות חדשים שאינם עולים מניתוח, ואפילו נרחב, של סוגיה אחת - ויוצרים תמונה למדנית רחבה ומרשימה. בנוסף, לידע העצום והיסודיות העמלנית הנדרשת לכתיבה מעין זו - הרב איתמר ניחן בכוח חידוש מרשים - ובכוחו להציג הסתכלות רעננה ומבוססת אף על סוגיות מוכרות.
דוגמה ללמדנות ולרוחב הדעת הייחודי הוא מאמרו שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Tradition על דרכי הלימוד ועורר הד משמעותי. שמציג בבהירות ובהתפלמסות, ובתעוזה מרשימה, על הדרך הראויה ללימוד גמרא.
בנוסף, הרב איתמר מנצל את השכלתו הכללית הרחבה, בדומה לדרכו של הגרי"ד, להנהרת סוגיות מחשבתיות ורוחניות. הוא מנצל את הידע הרחב בכדי לדלות תובנות משמעותיות ממקורות ההלכה ביחס לסוגיות חברתיות ורוחניות העומדות על הפרק - ובכללן: צדק חלוקתי, שיח הזכויות לעומת שיח החובות ועוד.