ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, מתייחס בראיון לערוץ 7 להפצצות האמריקניות באיראן בימים האחרונים ולדרך שבה ישראל צריכה להיות דרוכה למקרה שהאיראנים יחליטו להגיב לא רק כלפי מדינות אחרות במזרח התיכון אלא לנסות ולירות לשטחנו.
"בשלב זה ישראל אינה מעורבת בחילופי המהלומות ולא צריכה לדחוף את עצמה לכך, אבל היא חייבת להיות מוכנה לתרחישים הבאים: לאפשרות שאיראן תתקוף אותה ישירות בתגובה לתקיפה אמריקנית (בכירים איראניים איימו שאם ארה"ב תתקוף תשתיות, ישראל לא תישאר מחוץ למערכה); לאפשרות שהיא תותקף על ידי חיזבאללה או החות'ים ע"פ הנחיית איראן - בתגובה לפעולה אמריקנית או מסיבה אחרת ולאפשרות של התלקחות רחבה שבמסגרתה היא תתבקש לפעול עם האמריקנים או לסייע להם", אומר בן שבת.
לדעתו "ישראל צריכה לנצל את הזמן כדי לחזק את הברגים ולשפר את המוכנות בהגנה ובהתקפה. בנוסף לכך ישראל צריכה לדייק את מדיניותה בזירת לבנון כך שמצד אחד - נוכל להמשיך בפעילותינו בלי לאפשר ליצור זיקה בין זירה זו לבין ההתפתחויות באיראן ומצד שני - שלא לתת סיבה להאשים אותנו בהקרסת 'מזכר ההבנות'".
מה ישראל צריכה להדגיש בפני ארה"ב שבעצמה מבינה שהסכם עם האיראנים הוא בעייתי?
"נדמה לי שכרגע טהרן - יותר מכל גורם אחר - עוזרת לטראמפ להבין עם מי יש לו עסק. החודש שחלף מאז נחתם "מזכר ההבנות", סייע להתפכחותו מהאופטימיות שהוגיו ניסו לפזר סביבו. האיראניים מבהירים שלא יסוגו מעמדתם בסוגיית הורמוז. 'מצר הורמוז שייך לאיראן מסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות. נתיב המים הזה לעולם לא יחזור למה שהיה לפני המלחמה'. כך הבהיר עלי אכבר ולאיטי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון. מסרים דומים שוגרו על ידי שלל דוברים.
ההתעקשות להכתיב את התנאים לפתיחתו של מצר הורמוז, התמרונים במשא ומתן והקריאות הגוברות לחסלו לא מותירים לנשיא האמריקני ברירה מלבד הלחץ הצבאי והכלכלי . טראמפ עדיין מעדיף הסכם רע על מלחמה מוצלחת אך לא יכול להיכנע בסוגייה שהיתה הישגו היחיד ב"מזכר ההבנות" . טראמפ יודע שכניעה לתכתיב האיראני, לא רק תביך אותו אלא שהיא לא תסיים את המשבר ורק תגביר את תאבונו של המשטר הקיצוני. אם כך הדברים סביב מזכר ההבנות הזמני, אפשר רק לדמיין איך ייראה המשא ומתן על סוגיות הגרעין המורכבות".
בימים האחרונים גברו הדיווחים שהנשיא טראמפ לוחץ על ישראל לסגת מהשטחים בהם היא מחזיקה בלבנון ובסוריה. האם זה צעד שישראל יכולה להרשות לעצמה בעת הזאת?
"הדבר החשוב ביותר בהסכם עם לבנון הוא ההתייצבות של הממשל הלבנוני נגד חיזבאללה ונגד ההתערבות האיראנית והלגיטימציה שהוא נותן לנוכחות הצבאית הישראלית כל עוד לא הוסר האיום הנשקף מחיזבאללה. מי שמסתכל על ההיסטוריה הלבנונית , על ההרכב הדמוגרפי ועל יחסי הכוחות שבלבנון, יתקשה למצוא בסיס לאופטימיות. המציאות מראה עד כמה מלאכותית היתה החלוקה בהסכם סייקס-פיקו . על כל פנים, אנו מתבוננים אל העתיד ולא על העבר והמסקנה של ישראל היא ההכרח בקיומה של רצועת ביטחון ובהבטחת חופש הפעולה הביטחוני כדי להגן על עצמה.
ביחס לסוריה הדבר נכון לא פחות, מול הג'יהאדיסט בחליפה שגם משמש פרוקסי של ארדואן ולנוכח שאיפותיו של האחרון ועמדותיו ביחס לישראל. עם כל הכבוד להסדרים המדיניים - ישראל לא יכולה להמיר את שליטתה בשטח ואת חופש הפעולה הביטחוני שלה, בהסכמים שלא יהיו שווים את הנייר שעליו הם ייחתמו. אני משוכנע כי נושאים אלה ניתנים להסדרה במסגרת יחסנו עם ממשל טראמפ ולא יובילו לעימות איתו".
על מה ישראל צריכה להמשיך ולהתעקש בשיחות מול לבנון? מה אמורים להיות הקווים האדומים?
"אין לוותר על היעד האסטרטגי של פירוק חיזבאללה מנשקו ועל הקביעה שכל עוד קיים איום כלפיה - ישראל רשאית לאחוז בשטח ולפעול להגנתה העצמית. בנוסף, ישראל חייבת להתעקש ואף לפעול בעצמה למניעת התעצמותו הצבאית והתבססותו מחדש של חיזבאללה".
הזירה שאנחנו שומעים עליה הכי פחות היא עזה - למרות שחמאס ממשיך במאמצי השיקום שלו.
"חמאס ניצל את הפניית הקשב של ישראל לאיראן וללבנון, כדי להגביר את המאמצים לשיקום יכולותיו הצבאיות בעזה. זאת, במקביל לביסוס משילותו ולדיכוי ההתנגדויות מבית וכן תוך הפעלת לחץ באמצעות 'המדינות המתווכות', לרסן את ישראל ולאפשר צעדים אזרחיים בלי שיתפרק מנשקו".
מה הצעדים שישראל צריכה לנקוט כדי לא לקום יום אחד ולגלות שהארגון השתקם והשתלט על הרצועה?
"יותר מכל דבר אחר, מה שמטריד את חמאס בעזה כיום, הוא הקצב המוגבר של החיסולים ופעולות הסיכול של ישראל. הרשימה הארוכה של פעילי הטרור מעזה שצה"ל ושב"כ חיסלו בתקופה האחרונה נותנת תימוכין לדאגתם. היא ממחישה לא רק את יכולות המודיעין והסיכול של כוחותינו, אלא גם את הצלחתה של ישראל להמשיך בפעילות זו למרות ההסדרים המגבילים שחמאס והמדינות המתווכות ניסו לכפות עליה.
חמאס ממשיכה לשחק משחקים בהעברת כל מיני נוסחאות כדי להשתחרר מחובת פירוק הנשק. הם גם מנסים להציג מצג של נכונות לוותר על השילטון האזרחי. בפועל, חמאס הוא עדיין גורם הכוח החזק ברצועה, הוא לא מוכן לוותר על הנשק ובעניין השלטון האזרחי הוא מנסה להגיע למודל של חיזבאללה בלבנון. ישראל לא יכולה להשלים עם קיומו כמסגרת צבאית או כשלטון או כגורם הכוח המרכזי ולכן - היא תצטרך להשלים את המלאכה, בכפוף לאילוצים שבהם היא נתונה כתוצאה מהמצב מול איראן ולבנון. בזירה שממנה הכל התחיל - ישראל תהיה חייבת להשלים את המלאכה עד תום.
לצד השבחים על הפעילות הישראלית צריך לומר ביושר - קצב הסיכולים לא מדביק את מאמצי המשילות והשיקום-הצבאי של האויב. צה"ל והשב"כ חייבים להמשיך לרדוף את מחבלי חמאס, לפגוע במנגנוני השלטון, למנוע שיקום צבאי ולשדרג משמעותית את המאבק בהברחות. בנוסף לכך, צריך להיות ערים לאפשרות של שימוש ברחפנים - כהעתקה של הדפוס שראינו בלבנון וכן לאפשרות של ניסיונות חטיפה - כי זו הדרך היחידה של האויב הזה להיחלץ ממצוקתו וגם לחלץ את אנשיו הכלואים".
אנחנו נמצאים בפתחה של תקופת בחירות - בשנים שבהן ברור לנו מעבר לכל - שחולשה פנימית בעם ופירוד מקרינים על אויבנו. מה נכון לעשות, לדעתך, דווקא בתקופה זו, כדי להפגין עוצמה מול אויביה של ישראל?
"ערב תשעה באב תשפ"ג, כחודשיים לפני הטבח, פרסמתי מאמר תחת הכותרת 'אשרי אדם מפחד תמיד' ובו כתבתי בדיוק על העניין הזה. אכן, המחלוקת הפנימית והקיטוב אינם תורמים בלשון המעטה לחוסן הלאומי ומקרינים על האופן שבו אנו נתפסים בעיניהם. הלכידות כמובן חשובה בפני עצמה ובלי קשר להם וצריך לפעול לכך, כל אחד בתחומו ובמעגל ההשפעה שלו. באשר לחששות מפני אויבינו - לצערנו הם ראו בזמן אמת שבשעת צרה עם ישראל מתייצב מאוחד ומלוכד נגד הקמים עליו. מי יתן שנצליח להתאחד ולפחות למתן את המחלוקות גם בלי אילוצים מסוג זה".