אפתח בווידוי: אינני נמנה על חובבי משחקי ספורט. עבורי, תשעים דקות של צפייה בכדורגל הן מתכון כמעט בטוח לנמנום מול המסך. עד שמישהו מבקיע, אני כבר עמוק במחצית השנייה של השינה.
אבל המונדיאל הוא סיפור אחר, בוודאי כשמגיעים לחצי הגמר. אולי מפני שבשלבים האלה כבר לא רואים רק כדורגל. מדינות שלמות, שנים של ציפייה, טאלנטים וטקטיקות, אופי, אמונה ופחד - הכול מתנקז לתשעים דקות. זה בדיוק מה שראיתי בחצי הגמר בין אנגליה לארגנטינה.
עד שאנגליה כבשה בדקה ה-55, הכדור בילה לא מעט במחצית המגרש של ארגנטינה. אלופת העולם נראתה בטוחה בעצמה, אולי בטוחה מדי. היא החזיקה בכדור והניעה אותו, אך לא שידרה את אותה תחושת דחיפות של מי שחייבת להכריע את המשחק. כאילו עצם הידיעה שהיא אלופת העולם אמורה להספיק.
ואז אנגליה כבשה את השער הראשון במשחק. באותו רגע קרה דבר מרתק. השער שספגה ארגנטינה לא שבר אותה; הוא העיר אותה. אפשר היה לראות כיצד התנועה נעשית מהירה יותר, הלחץ גובר והמשחק משנה כיוון. דווקא כשהכתר הונח בסכנה, אלופת העולם נזכרה מדוע היא אלופת העולם.
אצל האנגלים התרחש תהליך הפוך. מרגע שעלו ליתרון, הם הפסיקו לשחק כדי לנצח והחלו לשחק כדי לא להפסיד. במקום לנצל את התנופה, הם נסוגו והתגוננו. בדקה ה-85, ארגנטינה השוותה. על לוח התוצאות נכתב 1:1, אבל בנפשם של השחקנים כבר לא היה שוויון.
הארגנטינאים הרגישו שהם בדרך לניצחון, האנגלים נראו כמי שכבר איבדו אותו. שער הניצחון בתוספת הזמן היה רק החותמת הסופית.
אנשי הספורט מכנים זאת "מומנטום". בחיים זה עמוק יותר: לא תמיד האירוע עצמו קובע, אלא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בעקבותיו. אותו שער שהכניס אנרגיה בארגנטינאים, שאב את האוויר מהאנגלים.
רבנו יונה מביא ב'שערי תשובה' על פסוקו של הנביא מיכה "כי נפלתי קמתי", את דרשת חז"ל: "אלמלא נפלתי - לא קמתי; אלמלא ישבתי בחושך - לא היה אור לי". לא רק נפלתי ובכל זאת קמתי; לעיתים דווקא הנפילה מעירה באדם כוחות שלא ידע שקיימים בו.
זה נכון גם למערכת הבחירות שיצאה השבוע לדרך ובוודאי תהיה סוערת. כל מפלגה בוחרת כעת את הסקר המחמיא לה ביותר. זו כבר רואה בעצמה מפלגת שלטון, זו מכתירה את העומד בראשה לראש הממשלה הבא.
אבל סקר רחק מלהיות פתק הצבעה, מנדט על הנייר לא מבטיח שאכן המצביעים יקומו ביום הבחירות וישלשלו את הפתק הנכון לקלפי.
מפלגה שמאמינה כי כבר ניצחה עלולה להפסיק לשחק כדי לנצח ולהתחיל לשחק כדי לא להפסיד. היא נעשית זהירה ומתגוננת, ובעיקר מתקשה להעניק לתומכיה סיבה לצאת מהבית. מנגד, דווקא הפיגור עשוי להעיר את יריבתה ולהעניק לאנשיה תחושת דחיפות.
שמעון פרס המנוח, אדם שהכיר היטב את הפער הכואב לעתים בין אווירת ניצחון לתוצאות האמת, נהג לומר: "סקרים הם כמו בושם: אפשר להריח, אבל לא לשתות".
הסקרים חשובים. מותר להריח אותם. אבל מפלגה שתשתה את הבושם ותשתכר מן המספרים המחמיאים, עלולה להתעורר בבוקר שאחרי הבחירות עם כאב ראש קשה במיוחד.
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'בקהילה'. לתגובות: kook@bakehila.com