בקיץ של שנת תרצ"ד [1934] פרסם משה סמילנסקי בעיתון האיכרים "בוסתנאי", מאמר עורך המתאר את האנומליה השוררת בפיזור האוכלוסיה בארץ ישראל.
לדבריו, ת"א היתה אז מחצית היישוב העברי. אמנם היא בירתו הכלכלית של היישוב, אבל מתבדלת מן השאר בדרישה לרמת חיים גבוהה מאוד יחסית לשאר הארץ. בזה - הוא קובע - יש סכנה גם לת"א וגם ליישוב כולו.
ירושלים וחיפה מנסות לחקות את ת"א, וגם המושבות הגדולות. בעצם ייווצר כאן גוף וראש גדולים הנשענים על רגליים קטנות (היישובים החקלאים והיצרניים). ת"א רצתה לבדל עצמה משאר הארץ בהיותה עיר עברית מראשית יסודה, אבל גרמה להסתגרות בדלת אמותיה ולהפרדתה מכל השאר ( מה שקוראים בימינו "מדינת ת"א").
הביקוש העצום למגורים בתל אביב הביא לאבסורד שלפיו מגרש בת"א יקר יותר ממגרש במרכז לונדון ובית בשדרות רוטשילד בת"א יקר יותר מבית באזוריה היפים של פריס! יש לשוב לצין כי מדובר בשנת 1934! הכותב מתלונן על שלא היטו את זרם הבניה לדרום יפו בעידן שיש בו אוטובוסים ובכך להוריד את המחיר.
הוא מתלונן כי בונים שורות גדולות של בניינים מכוערים הסוגרים זה על זה את השמש ואויר הים. לבסוף הוא שואל - מאין ישלמו הדיירים את השכירות הגבוהה?
והנה ההצעה הקונקרטית שתפתור את הבעיה "לאחרונה אני בעזה השוכנת על שפת הים והיא מוצא של כל הנגב, הקשורה במסילת ברזל ודרכים טובות לכל האזור. ובכל העיר אין יהודי אחד".
בימים ההם ובזמן הזה - עזה מחכה לנו!
גליון יא שנה שישית יד תמוז תרצד 27.6.34
