שבת חזון. רעש חזק ומוזר של מטוסים נשמע שוב ושוב מעל שכונת קארווונים בקדומים. יציאה לריקון הפח גילתה אוטובוס שמוריד נוסעים בשבת ליד האולפנה. שיח קצר הבהיר את הסיבה לשני האירועים - שריפה גדולה מתרחשת מתחת לשכונת מצפה ישי.
מאוחר יותר עלינו לגבעת רש"י הצופה על שכונת מצפה ישי. העשן שנראה כבר מרחוק היה מרוחק בהרבה מהכיוון של השכונה, ורק כאשר הגענו למקום התצפית ראינו שהאש התפשטה מזרחה לכיוון חוות גלעד.
את בתי חוות גלעד לא רואים משם, אבל העשן היה שחור, כבד מאד, והיה ברור שלא מדובר בשריפת קוצים אלא בשריפה של דברים דליקים (=בתים ומבנים...). השמועות החלו להגיע על כך שפינו את כל תושבי חוות גלעד ליישוב יצהר, ושאין נפגעים בנפש.
בואו להיות שותפים עם עם ישראל בבניה ושיקום של חוות גלעד >>>
במוצאי שבת, כמו כל עם ישראל, התוודענו לפרטים דרך ערוצי התקשורת השונים. להרבה אנשים, חלקם מוכרים באופן אישי, נחרב הבית. איזו הרגשה נוראית. קשה לדמיין את ההרגשה שפשוט "הבית נשרף". אין כלום. הכל הפך לאפר, גוש שחור ומפוייח שברגע נאכל בידי להבות האש העזות.
יש צד של שמחה בכך שה"פח נשבר ואנחנו נמלטנו", וכמה משמעותי שאין היום לווייה ח"ו של מישהו מהיישוב, אך אין זה מוריד מההלם, מהקושי העצום שבוודאי חווים כל תושבי היישוב ובפרט אלו שביתם כבר לא קיים, ומהזעם הנוראי על המצב הביטחוני של טרור ההצתות שמשתולל בלי תגובה הולמת, עמוקה ויסודית.
בהקשר של "שבת חזון" ו"שבוע שחל בו" תשעה באב, זה מצמרר בכפליים. זה השבוע שבו נשרף הבית שלנו, הבית הלאומי שלנו, לפני כמעט אלפיים שנה. וכשם שעם כל ההזדהות עם אלו שנשרף להם הבית והרצון לחוש את כאבם, לא בטוח שהדבר באמת אפשרי. לא בטוח שמי שביתו לא נשרף יכול להבין מתישהו מה הרגיש הלילה מי שפשוט כל רכושו התאדה בכמה דקות. יש קושי עצום באמת להזדהות עם החלל הגדול, כאשר אחרי כמה דקות נכנסים לבית שמלא בכל טוב, עומד על תילו, ובכלל, עוד כמה ימים הדבר עלול להישכח מהלב.
תשעה באב הוא יום שבו נחרב ונשרף בית מקדשנו. השנה, שבת חזון, נשרף ביתם של כמה אנשים צדיקים וישרים, ובהקשר שקשה לנתקו, קיבלנו תזכורת כואבת ועצובה לחורבן הבית, וככל שקשה לנו להבין את כאבם של המשפחות היקרות בחוות גלעד שנותרו ללא קורת גג, כנראה פי כמה וכמה קשה עלינו להבין איך עם ישראל נותר ללא הבית הגדול והקדוש, מקום השראת השכינה.
בתפילת "נחם" הנאמרת פעם בשנה בתפילת מנחה של תשעה באב, יש מקום משמעותי ל"אש" - "כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה". אותה אש שורפת יכולה להיות גם אש בונה. "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם":
מתי סוכת שלומך עלינו תגלה? מתי נראה מסביבנו את חומש האש האדירה שלך, רבונו של עולם, וכבודך ישכון בתוכנו? וכל האויבים הסובבים אותנו ידעו "כי מאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך", ואז תבוא נחמתנו.