ספר חדש מרכז לראשונה את שיעוריו של הרב אריה שטרן שנמסרו במהלך 35 שנותיו בישיבת כרם ביבנה, ומבקש לשמר את דרכו הייחודית בלימוד התורה ובהעמדת תלמידים.
הספר מבוסס על סיכומי שיעורים שנמסרו בשנות הישיבה תשפ"ד-תשפ"ה, ונערך מתוך שאיפה לשמר את מהלך השיעורים כפי שנמסרו ואת לשונו של הרב ככל האפשר.
עורכי הספר מתארים כי במהלך השתתפותם בשיעורים נחשפו לעומקם ולייחודם של דברי הרב. "העיון המעמיק בדברי הרמב"ן, הבהירות שבה הוצגו הסוגיות וההארות הרבות שנלוו לכל שיעור העניקו לנו תועלת גדולה בלימוד", ומתוך הכרת הטוב וההכרה בחשיבות השיעורים החליטו להעלותם על הכתב כדי לשמרם ולאפשר גם לאחרים ללמוד מהם.
אחד המאפיינים הבולטים של הספר הוא שמירת סדר מסירת השיעורים המקורי. משום כך הוא אינו מסודר לפי סדר פרשיות התורה, אלא נפתח בפרשת כי תצא - הפרשה הראשונה שנלמדה בתחילת זמן אלול תשפ"ד - וממשיך לפי רצף השיעורים שנמסרו במהלך זמני אלול, חורף וקיץ, עד לשיעור האחרון שנמסר במנחם אב תשפ"ה.
בחלקו האחרון של הספר מובא סיכום מקיף של משנתו החינוכית של הרב אריה שטרן, כפי שעלתה מתוך אלפי שיעורים שמסר לאורך השנים. עורכי הספר מציינים כי במהלך העבודה ביקשו להבין לא רק את תוכן השיעורים, אלא גם את המתודה ורוח הדברים, כדי להבליט את העקרונות המלווים את דרך הוראתו.
במהלך עריכת הספר העביר הרב את שיעורו האחרון בישיבה, ובו ביקש למסור לתלמידיו את תמצית דרכו החינוכית. הם כותבים כי הדברים נוסחו בספר "על מנת שדברים חשובים אלו ייחקקו בלבבנו עד עולם", מתוך הבנה שמדובר בעקרונות המלווים את עבודתו החינוכית במשך שנים רבות.
אחד היסודות המרכזיים במשנתו של הרב הוא השילוב שבין עומק לבין בהירות. בהתייחסו לפסוק "זה א-לי ואנוהו... וארוממנהו", הסביר כי כל מגיד שיעור נדרש להעניק לתלמידיו גם "נוי" וגם "רוממות" - שיעור עמוק וברמה גבוהה, אך גם מסודר, ברור ומאיר פנים. לדבריו, "צריך להשתדל שבכל שיעור תהיה גם רמה... וגם נוי... וכתוצאה מכך השיעור מתקבל אצל התלמיד, משום ששיעור שהוא נאה וכן ברמה גבוהה - בהחלט משמח".
הרב מוסיף כי יסוד נוסף הוא ההבנה הברורה של הסוגיה. "אם תלמיד יושב בשיעור ואיננו מבין את הדברים כמעט ואין תועלת בשיעור", ולכן על המלמד להבין היטב את הנלמד ולדעת להציג כל שאלה, תשובה ומחלוקת באופן בהיר ומסודר. את גישתו הוא מסכם במשפט המובא בספר, "צריך גם בזמן הלימוד וגם בזמן השיעור שלושה מרכיבים: הבנה, רוממות ונוי, וממילא תהיה שמחה".
הספר מביא גם את תפיסתו של הרב באשר לתפקידו של המחנך מעבר למסירת השיעור. בין היתר מובא סיפור על מפגשו עם הרב נריה, ששאל אותו מהו תפקידו של ר"מ, והשיב כי "ר"מ זה מלשון רוממות, להרים ולרומם את התלמידים", והוסיף את האזהרה, "הישמר והיזהר להיות ר"מ שמרומם ולא ר"מ שמרמה".
פרק נוסף מוקדש לקשר האישי עם התלמידים ולחשיבות הדאגה לכל אחד מהם. הרב סיפר כי שניים מהשבחים שריגשו אותו במיוחד היו דברי תלמיד שכתב לו, "תודה שתמיד האמנת בי", ותלמיד אחר שכתב, "תודה שאף פעם לא ויתרת עלי". שתי ההקדשות הללו מבטאות יותר מכל את שלושים וחמש שנות עבודתו בישיבה.
עוד מובא בספר סיפור אישי המלמד על רגישותו כלפי תלמידיו. לאחר שתלמיד נפגע מכך שהרב חלף על פניו מבלי לברכו לשלום, התברר כי הרב היה שקוע באותה עת בהכנת שיעור מורכב ברמב"ם ולא הבחין בו. הרב התנצל בפני התלמיד, ובהמשך תיאר את המקרה כלקח משמעותי על חשיבות היחס האישי, ההארה וההקשבה לכל תלמיד. את הספר חותמת הברכה שבה נהג הרב לסיים את שיעוריו במשך השנים, "שפע ברכה והצלחה".
