הסופרת והעיתונאית אמילי עמרוסי שיתפה בריאיון להדר מילר בהתמודדות האישית כאם לבן לוחם, המתארת את הימים שבהם הוא נמצא בלחימה ללא אפשרות ליצור קשר.
היא סיפרה כי לצד החשש המתמיד לשלומו, הקושי הגדול נובע גם מחוסר היכולת לדעת מה עובר עליו.
לדבריה, אין דבר שמכין הורה לחוויה של בן הנמצא תקופות ממושכות ללא תקשורת. היא תיארה את הדאגות המצטברות, החל מהשאלות הבסיסיות על תנאי השטח, המזון והמנוחה, ועד המחשבות על הקור, הגשם, האזעקות והעומס הפיזי והנפשי שבו נתונים הלוחמים.
עמרוסי הוסיפה כי גם את השאלות הפשוטות ביותר אי אפשר לשאול כאשר אין קשר. היא הדגישה, "קטונתי מלהשוות את זה לחוויה של הורי החטופים, שהיו מנותקי קשר במצב מחריד", אך שיתפה בתחושת חוסר האונים של הורה שאינו יודע מה עובר על בנו.
בהמשך תיארה את התחושה הרוחנית שליוותה אותה לאורך התקופה, ואמרה, "אני הרגשתי שאני אמרתי למלאך השומר שלי, לך, שם, צפונה, שמור על הבן שלי בלבנון, אני אסתדר". עוד הוסיפה, "שחררתי אותו. לי אין מלאך שומר עכשיו. אם הזרת שלי נתקעת בדלת בכניסה למחסן, אני אמות מכאבים ואף אחד לא יעזור לי, כי כל הכוח הרוחני שלי הלך לטובת הילדים."