הגמרא במסכת סוטה דורשת את הפסוק בזכריה: "כִּי מִי בָז לְיוֹם קְטַנּוֹת", שנאמר על דור שיבת ציון. המסר ברור: אל תבזו התחלות שנראות קטנות, דווקא מהן צומחות הישועות הגדולות.
משום כך תמהתי מאוד, ואף הצטערתי, לשמוע את דבריו של הרב שליט"א, ממנהיגי הציבור החרדי, ליטאי. בעיניי, משמעות דבריו עלולה להתפרש כהטלת דופי במניעיהם של חיילי צה"ל, כאילו הם מבקשים רק לרצוח, ולא להגן על עמם במסגרת מלחמת מצווה. אפשר לחלוק על מדיניות ועל דרכי פעולה, אך אסור להטיל ספק בטוהר מניעיהם של מוסרי הנפש, ובוודאי שלא לפרנס את טענות האויב.
ומלחמה על כבוד ישראל, קלה בעיניכם? בעיני הרב? ועוד באזורנו, שבו כבוד שווה הרתעה? תמהני.
לא פחות מכך, צר לי על השתיקה. איני מצפה לביזוי תלמיד חכם, אלא לתמיהה עניינית: כיצד אמירה כה חריפה ומנותקת מתקבלת ללא שאלה וללא ביקורת? אילו רב אחר היה משמיע דברים דומים, וריח של פרוגרס היה נודף מהם, הביקורת הייתה נשמעת מיד. אולם כאשר הדברים נאמרים מפי מי שנחשב בעיני רבים לגדול הדור של הציבור החרדי, ליטאי, משתררת שתיקה רועמת.
הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים שבמלחמת מצווה "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". לשונו אינה מחריגה תלמידי חכמים ואף לא את שבט לוי, שאינו נוחל נחלה ואינו נוטל שלל, אך אין מקור הפוטר אותו ממלחמת מצווה. אם האחריות מוטלת גם על תלמידי חכמים, קל וחומר שאין מקום לפטור גורף של מי שאינם במדרגה זו, ודוק.
גם הטענה שלא ניתן לשמור על אורח חיים חרדי במסגרת השירות אינה משקפת עוד את המציאות. כיום קיימות מסגרות צבאיות המאפשרות שירות תוך שמירה משמעותית על אורח חיים תורני. אפשר לדרוש את שיפורן, אך אי אפשר להתעלם מקיומן ומהחלופה של חיים ללא שום מסגרת עבור רבים מנושרי הישיבות.
איש אינו רודף את לומדי התורה, ועולם התורה מעולם לא היה מפואר וגדול כפי שהוא במדינת ישראל כיום. אילו רק הייתם מסכימים שמי שתורתו אינה אומנותו יתגייס למסגרת מתאימה, התורה, ובעיקר אתם, לא הייתם מתבזים.
כואבת גם ההתעלמות ממכלול דברי חז"ל. חז"ל לימדו שבן דוד יכול לבוא גם "בדור שכולו חייב". דור הגאולה אינו חייב להיות מושלם, הוא יכול להיות דור מורכב ורווי קשיים, ובו בזמן דור של מסירות נפש אדירה למען חיי האומה, ביטחונה ובניין ארצה.
ואזכיר גם עובדה היסטורית: בשנת תשמ"ט התנגד הרב הנ"ל לפיצול "דגל התורה" מ"אגודת ישראל", ואף הסתייג במכתבו מן השימוש המופרז במושג "דעת תורה". דווקא משום כך קשה להבין כיצד כיום אין אפילו מקום לביקורת עניינית ומתבקשת על דבריו. גם עליכם, פרנסי הציבור החרדי, תמהני: כיצד אתם משקפים תמונת מציאות כה מעוותת בפני גדול הדור, לשיטתכם?
צר לי עליכם, אחיי החרדים. לעיתים נדמה שדווקא רבים מאומות העולם מכירים בייחודו של עם ישראל, מכנים אותנו "עם התנ"ך" ומזהים את גודל התחייה הלאומית המתרחשת בארצנו, בעוד אתם מתקשים לראות את עומק השעה ונשארים כבולים לתפיסות גלותיות, על אף שטפיחת המציאות על פניכם גלויה כל כך. משל הייתם ממשיכים להקריב קורבנות בגלות וחושבים שבית המדרש הוא בית המקדש. וכשחזרנו לארצנו באופן ממשי, ודברי הנביאים מתגלים לעין כול, אתם נשארים באיצטגנינותכם ומסרבים להכיר במציאות.
שיבת ציון, קיבוץ הגלויות, תחיית הריבונות היהודית ומסירות הנפש של לוחמי ישראל אינם אירועים שוליים. הם מן התהליכים הגדולים ביותר שידע עמנו בדורות האחרונים, ואף נראה באופן גלוי שהקב"ה עמנו, על אף המחירים הכבדים שאנו משלמים, כפי שהיה גם בתקופת הנביאים.
נדמה לי שגם כאן נכון לזכור: "כִּי מִי בָז לְיוֹם קְטַנּוֹת". אל תבזו את חיילי צה"ל, מוסרי הנפש. אל תטילו דופי בטוהר מניעיהם, ואל תטילו דופי בציבור שלם הנושא על גבו ספרא וסייפא, ושיטתו מפורטת ומעוגנת על ידי תלמידי חכמים.
כאשר פרשנות מתרחקת מן המציאות, היא עלולה לפגוע גם במעמדה של ההנהגה התורנית ואף לבזות את מקומה. אני מבקש מכם לשוב ולהביט ביושר על המציאות, על מקורות התורה ועל גודל השעה שאנו חיים בה. הלוואי שתקיימו את דברי חז"ל: "טול קורה מבין עיניך", ותעשו תשובה.