חליל אל-חיא הוא יורשו של יחיא סינוואר בהנהגת חמאס, כך הוחלט אתמול. עם פרופ' קובי מיכאל, חוקר ביטחון ומומחה ליחסי ישראל והפלשתינים, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי וב-INSS, שוחחנו על דמותו של האיש והמשמעות של בחירתו עבור חמאס, עזה ואולי גם המזרח התיכון כולו.
אל-חיא, מציין פרופ' מיכאל, "הוא מהגוורדיה הוותיקה של חמאס, מדור המייסדים. הוא היה מעורב בהקמת חלק ממנגנוני הביטחון, משמש דמות פוליטית משמעותית ופיתח גם קריירה אקדמית ועסק גם בהוראת לימודי איסלאם ברצועת עזה ובמקומות אחרים".
המנהיג החדש של חמאס "מייצג את הקו המיליטנטי יותר של חמאס עם אוריינטציה לטהרן. הוא מקורב להנהגה האיראנית, להבדיל מחאלד משעל (שמולו התמודד על התפקיד), שהוא בעל אוריינטציה סונית, מקורב לקטאר ולטורקיה, מתנגד לקשרים הקרובים עם איראן, ואחרי השבעה באוקטובר התבטא בזכות הרעיון להפוך את חמאס למפלגה פוליטית".
אל-חיא "היה קרוב ליחיא סינוואר, היה בסוד המתקפה של השבעה באוקטובר. הוא עזב את הרצועה קצת לפני המתקפה בידיעה שיצטרכו אותו לניהול יחסי החוץ של הארגון, אבל הוא עזתי בכל איבריו וגידיו והבחירה בו מחזירה את עזה למרכז הכובד של חמאס".
עוד מנתח פרופ' מיכאל ומעריך: "מאחר והוא גם מנהל את המו"מ מול ישראל והקהילה הבינלאומית, מאחר והוא שולט בחשבונות חמאס שמתנהלים ברובם דרך קטאר וטורקיה, ומכיוון שהוא המנהיג הנבחר של חמאס ובעל אוריינטציה לכיוון של איראן, אני מעריך שהקו הניצי הוא שיוביל כעת את חמאס, יבדל את הארגון מהפתח' ויצמצם את הסיכויים הנמוכים ממילא לפיוס בין הצדדים. הוא גם יצמצם את הסיכוי שחמאס ייאות להתפרק מנשקו ושחמאס יסכים לפירוז הרצועה כפי שנדרש מתכנית הנקודות של טראמפ. להיפך, הוא יפעל לחיזוק הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה ובגלל האוריינטציה הניצית שלו הוא יהיה שותף נאמן לניזאר ג'בארין, ראש החמאס ביהודה ושומרון, שפועל מטורקיה. יחד הם יבנו תשתיות חמאס ביהודה ושומרון ויעודדו טרור חמאסי מיהודה ושומרון ויפעלו להידוק הקשר עם איראן בתקווה שטהרן תכופף את וושינגטון, ושכפי שהיא הצליחה להכניס את לבנון למזכר ההבנות עם ארה"ב היא תכניס גם את עזה למשא ומתן ולכפות על ישראל הפסקת אש ונסיגה".
על משמעות הפערים בין אל-חיא למשעל אומר פרופ' מיכאל כי קיימים הבדלים שכאלה. "חאלד משעל נתפס כיותר פרגמטיסט. זה לא מתון. מתון הוא מי שמוכן לשנות את עמדותיו, פרגמטיסט נשאר נאמן לעמדותיו, אבל מוכן לגלות גמישות בדרך למילוי מטרותיו, וכזה הוא משעל".
"חאלד משעל הוא מיו"ש ולא מעזה, הוא בעל אוריינטציה לעולם הסוני. הוא מתנגד לקשר של חמאס עם טהרן. יש לו נכונות רבה יותר לסוג של פיוס עם הרש"פ והפתח', והיה אולי יכול להיות נוח יותר למשא ומתן. האם היה מוביל את חמאס לטרנספורמציה קיצונית והופך אותו לארגון של שלום? אני לא בטוח בכלל".
לזאת מוסיף פרופ' מיכאל ומציין כי יתרון גדול יש לבחירתו של חליל אל-חיא, והוא היכולת שלו לכפות על הארגון החלטה שמקדמת מו"מ או את שיקום הרצועה, במידה והוא אכן יחליט על כך. למשעל היכולת הזו פחותה בהרבה. זאת בשל מעמדו של אל-חיא, בחירתו, קרבתו לסינוואר, עמדותיו הניציות והיותו מי שיושב על כספי התנועה.
החלטה מסוג זה לא יוכל אל-חיא לקבל מבלי להתחשב בעמדותיה של איראן, בעיקר כמי שדוגל בקו הקושר בין חמאס לאיראן, ועמדתה של איראן לא צפויה להיות נוחה מקידום מו"מ עם ישראל או אוריינטציות של שלום.
על עמדתה של וושינגטון לנוכח המינוי, מזכיר פרופ' מיכאל כי וושינגטון אינה מייצגת עמדה אחת והדברים תלויים מי הדובר שעמו משוחחים. מיכאל מזכיר כי ויטקוף מצא לנכון להגיע לנחם את אל-חיא כאשר בנו נהרג בהתקפה ישראלית שיועדה להביא למותו. כל עוד מדובר בויטקוף ובקושניר, הלהוטים לסגור כל דבר במשא ומתן ומקיימים קשרים עתירי כספים עם קטאר, הרי שהדבר מדאיג, אומר פרופ' מיכאל.