לקראת יום השנה ה-21 לעקירה ולגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון שוחחנו עם פרופ' אבי לוי, נשיא המכללה האקדמית לחינוך שאנן, ממקימי נווה דקלים, על הסיכוי לחזרתו של תרחיש עקירה גם בעתיד, ביהודה ושומרון, על אף לקחי השבעה באוקטובר.
פרופ' לוי מציין כי עד לא מכבר היו שתי סיבות שהובילו אותו לחשוב שלא יצטרך עוד להתייחס לאפשרות של תרחיש גירוש נוסף: "הסיבה הראשונה היא שחשבתי לתומי שכל עניין העקירה מגוש קטיף היה אירוע חד פעמי, היסטורי של נפילה ברוח של העם והמנהיגים, ולאחר מה שקרה לאורך כל השנים מאז, העם והממשל יתעשתו ודבר כזה לא יקרה".
"הסיבה השנייה היא השבעה באוקטובר. עד לשבעה באוקטובר חשבו שניתן לסמוך על האויב ולתת להם להתפתח ולהתפרנס, אבל השבעה באוקטובר טרף את הקלפים והראה שאנחנו במקום אחר".
לדבריו על אף שתי הסיבות המרכזיות הללו שנתנו לו תחושה שגם ממשלת שמאל לא תחולל עקירה נוספת, כעת הוא חווה שנאת חינם, הקצנה בשיח והתרחקות מערכיה הפיזיים והרוחניים של מדינת ישראל, והדבר בהחלט מוביל אותו למסקנה שהתרחיש אכן אפשרי.
בהמשך נשאל אם תרחיש עקירה יכול לשוב להערכתו על אף שלבד ממפלגת הדמוקרטים המונה 10-13 מנדטים, כלל המפה הפוליטית נשמר מהגדרתו כתומך שמאל, והוא משיב ומזכיר כי "ראינו שגם קבוצה קטנה יכולה לשנות עולם ולקחת ממשלה. לא צריך להיות רגועים על זרי הדפנה".
לזאת הוא מוסיף ומציין כי אמנם מפלגת הדמוקרטים היא זו שמדברת על אפשרות של עקירה בפה מלא ובגלוי, אך מפחידים אותו יותר מי שעוטפים את דבריהם בצלופן שמתחתיו מחשבות דומות: "שם הסכנה הגדולה. אם הייתי יודע שזה כוח של 10-13 מנדטים הייתי אומר שנתגבר, אבל הקבוצה השנייה, שלא קוראת לעצמה שמאל קיצוני ולא אומרת את הדברים על השולחן, מהם אני חושש כי כשהשיקולים יהיו פוליטיים ויהיה הרצון למשול האמת תתגלה ותצא החוצה".
באשר למספרם הגדול של המתיישבים ביהודה ושומרון, מספר המעניק לעיתים תחושה שההתיישבות היא כבר בלתי הפיכה, אומר פרופ' לוי כי אכן ישנו גודל משמעותי והתעצמות משמעותית להתיישבות, ואכן הדבר יהפוך את העקירה לקשה יותר, אך יש לזכור כי "לפני 21 שנה, כששרון התחיל את התהליך, אף אחד לא האמין שייקחו עשרים יישובים עם 12 אלף תושבים, יישובים שממשלת המערך השקיעה בהם, ויביאו לשם בולדוזרים וחיילים מהופנטים שיפנו, אבל זה קרה".
"זה לא יקרה בבת אחת בגלל הכמות ולא בכל המקומות, אבל יישובי הפריפריה של יהודה ושומרון, שאותם אפשר במחי יד להרוס, נמצאים בסכנה" הוא אומר ומעריך כי מובילי ההתנתקות של המדינה מזהותה היהודית ומתורת ישראל עשויים להצליח לקדם מהלך הדרגתי שבו בשלב הראשון יישארו גוש עציון והיישובים הגדולים אך בעתיד גם הם יהיו בסכנה.
עוד הזכרנו את דבריהם של תושבי עוטף עזה לאחר השבעה באוקטובר אודות הרצון למחוק את עזה. האם לקחי השבעה באוקטובר לא מביאים את השמאל למסקנה שמדינה פלשתינית שתאיים על כל מרכזי האוכלוסייה בישראל תהווה סכנה קיומית של ממש? פרופ' לוי מבקש לצנן את התחושות ומעריך כי לא כלל תושבי העוטף שינו את עמדתם, וגם אותם ששינו עמדה יחזרו אליה כאשר מולם יתבצע מהלך מדיני גדול בניצוחם של אנשי מפלגת הדמוקרטים.
עם כל זאת סבור פרופ' לוי כי עקירה, גם אם היא אפשרית, תהיה קשה מאוד לביצוע וזאת בשל רוחם של המתיישבים כפי שהתגלתה לאחר העקירה: "ב-21 השנים שעברו התחשלנו. התקווה שהייתה לנו אחרי הגירוש, הלכידות שהייתה בינינו והרצון להמשיך ולתרום ולבצע שליחויות ולהתיישב, הוכיחו שזה לא הצליח להם. פינו אותנו מהבית אבל לא שברו אותנו. קמנו על הרגליים, הקמנו יישובים ומוסדות ואנחנו מועצמים יותר ממה שהיינו".
עוד שאלנו אם למציאות שבה השמאל שב לתפיסתו המייחלת למדינה פלשתינית תרמה גם העובדה שהימין לא הציג חלופה מדינית קונקרטית סדורה ומלאה. להערכתו של פרופ' לוי גם המציאות הזו הולכת ומשתנה: "במשך 18 שנים וחצי הימין לא השכיל ללמוד לקחים וללכת בדרך ברורה עם גב זקוף, לא הציג אלטרנטיבה ברורה ולא אמורפית. אני סבור שבשבעה לאוקטובר הימין התחיל להתעשת. אם נמשיך, בסוף הימין יתביית על דרך ברורה וסלולה כשירגיש שהעם מאחוריו".
"גם המערכת הפוליטית צריכה לעבור תהליך של הבשלה שאנחנו בעיצומו. הקונספציות של 34 שנים התנפצו ולכן יש תקווה. יש התפתחות גם אם היא איטית בגלל אילוצים מהעולם ומהמלחמה ועוד".