21 שנים לגירוש מגוש קטיף, נערך אתמול בחורשת גוש קטיף ביער כיסופים, מפגש "הכי קרוב לבית" בו נפגשו תושבי גוש קטיף לשיח של געגועים ביוזמת המרכז למורשת גוש קטיף. בערוץ 7 שוחחנו עם כמה מהם.
נעמי אלדר מגני טל מביטה בערגה לכיוון אזור הגוש. "אני רואה פה את החוף שלנו - חוף דקלים ואת כל האנשים שהתגעגעתי אליהם המון. מכאן רואים את העתיד. עוד מעט אנחנו חוזרים לשם. אני אומרת לנכדים שלי - עוד טיפת סבלנות ונחזור לשם. הגאולה ממש בפתח,
פנינה נאור מכפר דרום חוותה תחושה דומה. "מאוד מרגש להיות מול הבית שלנו. אנחנו מרחק עשר דקות ממנו. ממש רק לעבור את המחסום ולהגיע הביתה. אנחנו רוצים לחזור הביתה. עם ישראל כולו רוצה לחזור".
טלאור גוטמן מקטיף מספרת "זו פעם ראשונה שאני באה עם כל הבנות שלי וזה קשה - בייחוד לאחר השנים האחרונות - ובמקביל גם מרגש. הייתה תצפית מדהימה לים מול הבית וכואב לי שהן לא יודעות איפה גדלתי וחייתי".
חיים מנוה דקלים מציין כי "בכל שנה אנחנו נמצאים פה. כמו שלכותל יש משמעות של זיכרון, אז אני מרגיש שגם למקום הזה יש משמעות שגורמת לנו לרצות לחזור לשם".
חנה כהן מנוה דקלים מדגישה כי "הכיסופים הביתה הם עצומים והתחושה שאנחנו מתקרבים כל יום לבית בחזרה היא ממש מוחשית. הרגשנו שאנחנו חלק מהגאולה כשבאנו ויישבנו את גוש קטיף. לפעמים יש עיכובים בדרך - אבל אנחנו סמוכים ובטוחים שנחזור ונמשיך את המשימה שלנו".
רותי כהן מנוה דקלים אומרת שמבחינתה הגירוש הוא אירוע טרי - למרות השנים שעברו. "בשבילנו זה כאילו הכל התרחש אתמול - ואנחנו חיים את זה. בינתיים בנינו חבלי ארץ אחרים, אבל אנחנו מחכים לבנות את חבל הארץ הזה, שנאלצנו לנטוש.
מיכה חדד, מנהל מרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, סיכם את האירוע. "הלכנו הכי קרוב לבית, סיפרנו את הסיפור לנכדים ולילדים, נזכרנו בנופים, בכבישים, בצמתים, בישובים, בתמונות ומעל הכל לאנשים שגדלנו וצמחנו איתם ביחד. אנחנו מוצאים את הזמן אחת לשנה לפחות להיפגש כאן - הכי קרוב לבית".