יותר מעשרים שנה של החלטות ממשלה, עשרות הכרזות על יישובים חדשים ומאות דיונים - ובפועל, חלק גדול מהיישובים שאושרו כלל לא קמו.
מבחינתו של התחקירן והעיתונאי עקיבא ביגמן, זו אינה תקלה נקודתית אלא סימפטום למשבר עמוק יותר: מדינת ישראל, הוא טוען, איבדה את היכולת של הדרג הנבחר לבצע את מדיניותו.
בריאיון לערוץ 7, בעקבות התחקיר שפרסם באתר "מידה", מתאר ביגמן כיצד ממשלות ישראל קיבלו לאורך השנים החלטות על הקמת עשרות יישובים חדשים בגליל, בנגב, בגולן, בשפלה ובעוטף עזה - אך רבות מהן נותרו על הנייר. "יותר קל לראש הממשלה להורות על תקיפה באיראן מאשר להקים יישוב של מאה משפחות בגליל. היכולת הזאת פשוט נשללה מהממשלה, והיא צריכה לקחת אותה בחזרה", הוא אומר.
לדבריו, נקודת המפנה התרחשה בעקבות שני מהלכים מרכזיים - הנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2004 ותמ"א 35 - שהעבירו, לדבריו, את מוקד קבלת ההחלטות מן הממשלה אל מערכת התכנון. כך, במקום שהחלטת ממשלה תהיה הוראה לביצוע, היא הפכה לפתיחת הליך בירוקרטי ארוך ומורכב. "לא נכנסים ללב של האירוע - לתמ"א 35 ולהנחיות היועץ המשפטי. אלה מנגנונים שנבנו במשך יותר מעשרים שנה, וצריך להתמודד איתם ישירות ולא להסתפק בפלסטרים", הוא אומר.
למרות התמונה שהוא מציג, ביגמן סבור שהציבור דווקא נמצא במקום אחר. לדבריו, ההתיישבות בנגב ובגליל נהנית כיום מתמיכה רחבה, ולכן המחלוקת האמיתית אינה בין הציבור לממשלה אלא בין הדרג הנבחר לבין המנגנונים הבירוקרטיים. "בנושא הזה המערכת הבירוקרטית נמצאת באופסייד מול רוב הציבור. יש כאן קונצנזוס, והשאלה היא אם נבחרי הציבור יהיו מוכנים לשנות את כללי המשחק ולהחזיר לעצמם את הסמכות למשול."
מההתיישבות עובר ביגמן אל שדה הקרב. גם בכל הנוגע למצוקת כוח האדם בצה"ל, הוא סבור שהפתרונות שניתנו עד כה אינם מספקים. לדבריו, החזרתם של חלק מאנשי המילואים ששוחררו בעבר אמנם מסייעת להתמודד עם הצרכים המיידיים, אך אינה נותנת מענה למחסור המתמשך בלוחמים ביחידות המתמרנות. "זה סוגר חורים, אבל לא פותר את המחסור העמוק", הוא אומר.
לדבריו, המחסור הנוכחי הוא תוצאה של החלטות שהתקבלו לאורך שנים לצמצם את מערך המילואים. "שחררו עשרות אלפי אנשי מילואים שהיו משובצים מעבר לתקן. היום מנסים להחזיר חלק מהם, אבל זו טעות שהמחיר שלה מורגש גם עכשיו", הוא אומר. בהתייחסו ללחימה ברצועת עזה הוסיף כי המשך ההחזקה בקו ההגנה הנוכחי, לצד פעילות התקפית מתמשכת, הוא "סיום טוב למלחמה".
גם הזירה האזורית עלתה בשיחה. ביגמן מעריך כי העובדה שהעימות מול איראן מתנהל בשלב זה בין וושינגטון לטהרן, ללא מעורבות ישראלית ישירה, משרתת את האינטרס הישראלי. עם זאת, הוא מדגיש שהשאלה האמיתית תהיה כיצד יסתיים המהלך. "אם המהלך יסתיים בעוד הסכם הבנות - זה יהיה נורא ואיום. אם האמריקאים ילכו עד הסוף להסרת האיום, ישראל צריכה להיות חלק מהמהלך", הוא אומר.