אין כמעט ילד בישראל שאינו מכיר את סיפור קמצא ובר קמצא. במשך דורות למדנו אותו כסיפור המתאר את השתלשלות האירועים שהובילה לחורבן בית המקדש השני.
אולם בימים הסוערים שאנו חווים, נדמה כי הסיפור הזה אינו שייך רק לעבר, אלא מתרחש לנגד עינינו גם היום.
דמיינו את הסיפור במציאות של שנת תשפ"ו.
אדם מגיע לחתונה לאחר שהוזמן בטעות. בעל השמחה מבחין בו, ובמקום לנהוג ברגישות ובכבוד, משפיל אותו לעיני כל ואומר: "קום ולך. לא הזמנתי אותך. אתה לא רצוי כאן. לא רק שלא עשית צבא, אתה גם חי על חשבון המדינה".
האורח מתחנן: "אל תבייש אותי. אשלם על המנה שלי".
בעל השמחה ממשיך להטיח בו דברים קשים: "קום ותצא. בזמן שיש משפחות שכולות, אתה רק יושב ולומד תורה. מי בכלל צריך את זה".
האורח אינו מוותר ומבקש פעם נוספת: "רק אל תבזה אותי. אשלם את כל הוצאות הסעודה".
אבל דבר אינו מועיל. הוא נגרר החוצה בבושת פנים לעיני כל הנוכחים. איש אינו קם למחות. איש אינו עוצר את ההשפלה.
כך מלמדים אותנו חז"ל. לא רק המעשה עצמו הביא לאסון, אלא גם השתיקה של מי שראו את הביזוי ולא מחו. העלבון הפרטי הפך לאסון לאומי, ובסופו של דבר הוביל לחורבן בית המקדש.
אלפיים שנה חלפו, ובית המקדש עדיין לא נבנה. חז"ל לימדו שהחורבן נגרם בגלל שנאת חינם, ואם כך, גם התיקון יגיע רק מתוך אהבת חינם.
לצערנו, גם היום השיח הציבורי הולך ומחריף. מכל עבר נשמעות כותרות, תיוגים וכינויי גנאי. יש המכנים אחרים "משתמטים", אחרים משיבים ב"שמאלנים", "קפלניסטים", "בוגדים", "משיחיסטים", "אוכלי מוות", ועוד שלל ביטויים שכל מטרתם לפגוע, להשפיל ולהרחיק.
אפשר לחלוק. אפשר להתווכח. מחלוקת היא חלק בלתי נפרד מחברה דמוקרטית ובריאה. אולם אסור שהמחלוקת תהפוך לשנאה, ואסור שהוויכוח יהפוך למלחמת לבבות.
זו הייתה דרכו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הוא לימד שאפשר להתנגד לדעה בכל התוקף, אך לעולם לא להפסיק לאהוב את האדם שמולך. אהבת ישראל אינה סותרת מחלוקת, אלא מעניקה לה גבולות של כבוד ואחריות.
קמצא ובר קמצא אינו רק סיפור היסטורי. זהו סיפור שמתרחש בכל פעם שאדם מושפל בפומבי, בכל פעם שאנחנו ממהרים להדביק תווית למי שחושב אחרת, ובכל פעם שאנחנו שותקים מול ביזוי של אדם אחר. זה אינו הסיפור של מישהו אחר. זה הסיפור של כולנו.
אם לא נפנים את משמעותה של שנאת חינם ואת כוחה של אהבת חינם, נמשיך להתרחק מן הגאולה השלמה. אולם אם נבחר לדבר בנחת, לכבד גם את מי שחושב אחרת, ולהרבות באחדות במקום בפילוג, נתקן את הסיבה שבגללה חרב הבית.
ומתוך כך, בעזרת ה', נזכה לראות בבניינו במהרה בימינו, אמן.