אחד היסודות שעוסקים בהם סביב תשעה באב הוא שנאת חינם. הגמרא [יומא ט ע"ב] מלמדת שבית המקדש השני נחרב מפני שהייתה בו שנאת חינם: "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים."
וכן דרשו חכמים שכל דור שאינו נבנה בית המקדש בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו [על פי ירושלמי יומא פ"א ה"א]. הבית איננו נחרב פעם אחת בהיסטוריה. הוא ממשיך להיחרב בכל דור שבו החטא שהחריבו עדיין חי. לכן בכל דור מוטל עלינו לברר כיצד מתגלה שנאת החינם בשעתנו, ולתקנה. השאלה איננה מהי שנאת חינם באופן כללי, אלא מהי שנאת החינם שאנו נדרשים לתקן דווקא בימינו.
בניין על חורבנו של האחר
באגדה החותמת את אגדות החורבן [גיטין נח ע"א] מבארת הגמרא את הפסוק [מיכה ב, ב] "וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ". מדובר באדם שחמד את אשת מעסיקו. בדרך ערמומית גרם למעסיק לגרשה. אלא שתשלומי הכתובה היו גבוהים והמעסיק חשש, והציע לו העובד הלוואה גדולה. לאחר שגירש המעסיק את אשתו, הלך העובד ונשא אותה. כעת היה המעסיק חייב כסף לעובד, וגם אשתו נלקחה ממנו.
ביתו של אותו עובד נבנה על גבי חורבנו של המעסיק. מכאן יסוד עמוק בהבנת השנאה. כאשר בניינו של האחד קם על חשבון חורבנו של האחר, אין כאן בניין אלא חורבן. כל התקדמות ותועלת המושגות דרך הריסת הזולת, גם אם נדמה שבכך מקדמים ובונים את המציאות, יש בהן ריקבון שסופו חורבן. זהו ההיפך הגמור מבניין אמיתי, שבו כל צד מתעלה יחד עם רעהו.
היחס לחברה החרדית
גם בימינו עומדת על הפרק סוגיה שכולה רצון לקדם ולבנות את המדינה, ואולם בדרך אליה נגרם חורבן כלפי חלק מן החברה בישראל. יש הטוענים כי חסר כוח אדם לוחם בצה"ל, ומניחים שהחיסרון יתמלא מגיוס החברה החרדית. מנגד נשמעת מן ההנהגה החרדית הטענה שגיוס במתכונת הנוכחית יפרק את החברה החרדית ואת ערכיה.
כאן ראוי לומר דבר ברור. יש כאב אמיתי ועמוק. משפחות שכולות, לוחמים הנושאים בעול חודשים על גבי חודשים, ותחושת אי-שוויון צורבת בשעה שהדם נשפך. הטענה לשוויון בנטל אינה טענה מבישה אלא תביעה צודקת, ואין להקל בה ראש. מי שמזלזל בכאב הזה, אינו יכול לדבר על אחדות.
ובכל זאת, מבלי להיכנס לעצם הטענות, אי אפשר להתעלם מן היחס העוין שנוצר כלפי החרדים. מקרים של ביזוי חרדים אקראיים ברחוב, צעקות, יריקות ואף מכות, אינם אירוע חד-פעמי. הרשת מלאה בסרטוני השפלה, עד שאשת תקשורת הרשתה לעצמה לפרסם סרטון שבו היא משפילה חרדים שטרם מלאו להם שמונה עשרה שנים. החברה החרדית חשה מאוימת, גבה אל הקיר.
היכן נמצא החורבן
כאן צריך לדייק היטב. הבנייה הפסולה איננה עצם התביעה לגיוס, שהיא לגיטימית וצודקת. הבנייה הפסולה היא ההנאה מן ההשפלה. כאשר הביזוי הופך למקור סיפוק במקום לאמצעי לתיקון, כאשר בונים תחושת צדק עצמי על גבי רמיסת כבודו של האחר, שם בדיוק שוכן החורבן שעליו לימדונו אגדות החורבן. אותו עובד ערמומי בסיפור לא רק חמד. הוא בנה את אושרו על שברו של הזולת, וזו נקודת הריקבון.
גם אם המעשים חמורים, לא ייתכן שהתיקון והברכה יבואו כאשר היחס ברחוב כה גס וכה עוין. אי אפשר לקדם את המדינה ואת הצבא על ידי רמיסתה של אותה חברה עצמה שממנה אנו מצפים לתיקון. בניין הקם על השפלת הזולת נושא בקרבו את זרע חורבנו, ולא תצמח ממנו ברכה.
אהבת חינם אמיתית
תיקון שנאת החינם בדורנו חייב לכלול גם את החברה החרדית. להבין, לאהוב, להכיל ולדאוג לטובתם. אהבת חינם אמיתית איננה ויתור על התביעה, ואיננה טשטוש של הבעיה. היא נשיאת התביעה מתוך דאגה כנה לטובת הנתבע, ולא מתוך רצון להשפילו. ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין בניין לחורבן.
מתוך אהבה כזו יש לעזור לחרדים להתגייס, משום שזו טובתם ולא רק חובתם. לא כניצחון של צד אחד על משנהו, אלא כתיקון משותף שבו כל חלקי האומה מתעלים יחד.
שנזכה לאהוב חינם, ולראות בבניין הבית במהרה בימינו
הכותב הוא ר"מ במכינה הקדם צבאית בקשת