מובילת המאבק לגיוס חרדים וממייסדות פורום נשות המילואים, עו"ד שבות רענן, אינה מסתירה את שאיפותיה הפוליטיות, אך מבהירה כי מבחינתה הכניסה לחיים הציבוריים אינה נועדה לשרת אדם כזה או אחר אלא רעיון.
בריאיון באולפן ערוץ 7 היא מדברת על הוואקום שלדבריה נוצר בימין, מותחת ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה והציונות הדתית בסוגיית הגיוס, קוראת להרחבת השותפות של הציבור החרדי בנטל הביטחוני ומבקשת לנהל את המאבק מתוך אחריות ואהבה, ולא מתוך מלחמה.
רענן מספרת כי הצטרפה למהלך הפוליטי של מפלגת "המילואימניקים" מתוך רצון לקדם חוק גיוס אחראי, אך החליטה שלא להתמודד בפריימריז. "הייתי במילואימניקים בשביל להוביל את המאבק לחוק גיוס אחראי. כשהיו פריימריז החלטתי לא להתמודד בהם. א', זה הפריע למאבק עצמו. כל השיחות עם חברי הכנסת בליכוד והפוליטיקה הפנימית הפריעו. וב', הבנתי שאם אני אכנס לפוליטיקה, אני צריכה לייצג את הציבור שלי, שהצביע לקואליציה הזאת, שהוא ימני באופן מובהק ורוצה לדעת שהערכים שלו מיוצגים במלואם. הגיוס הוא אחד מהם, הוא לא הכול".
על השאלה האם כניסה לפוליטיקה מחייבת מבחינתה הזדהות מוחלטת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא משיבה בשלילה. "מבחינתי, המטרה היא עם ישראל, ארץ ישראל על פי תורת ישראל. ביבי הוא לא אחד משלושת העקרונות האלה. ראש הממשלה הוא כלי. אם הוא לא מצליח לדאוג לשלושת הדברים החשובים האלה, אז יהיה מישהו אחר שיעשה את זה טוב ממנו. אין לי גישה של 'רק לא ביבי' וגם לא של 'רק ביבי'. אני חושבת שאם הוא היה אחראי, הוא היה צריך גם לשים את המפתחות. עם ישראל ימשיך לחיות. זו דמוקרטיה, ולכן אני מאוד נגד חרמות. בעיקר מעניין אותי מה צריך לעשות עכשיו, ולא רק מי".
לדבריה, הבעיה איננה רק בזהות המנהיגים אלא בהיעדר ייצוג לציבור מסוים בתוך הימין. היא אף מסתייגת מהמונח "המחנה הלאומי", שלדבריה אינו משקף את המציאות. "הוואקום שקיים כרגע הוא וואקום של ימין ציוני, שרוצה גם תיקון במערכת המשפט וגם תיקון בסוגיה של האוטונומיה החרדית. במקביל הוא אוהב את החרדים ורוצה לעשות את זה באחריות, בצורה שלא תהיה אנטי ונגד, ולא תשלול מהם זכויות יסוד, אבל כן תגיד להם בצורה מאוד אחראית: חבר'ה, כדי שהבית הזה יחזיק, נדרש מכם יותר".
כאשר היא נשאלת על אזהרתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלפיה הקמת מסגרת פוליטית חדשה עלולה לסכן את שלטון הימין, היא משיבה בביקורת חריפה. "אני חושבת שהיום בצלאל מסכן את הימין. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא לא אירוע מגזרי. היא דורשת גם אחריות, לדאוג לצבא גדול וחזק. אם קיבלנו קריאת השכמה שחסרים כל כך הרבה חיילים, ואנחנו יודעים שהציבור החרדי הולך להיות רבע מהאוכלוסייה בעוד שנים לא רבות, האחריות שלנו היא לדאוג שהוא יהיה שותף בהגנה על המדינה".
לדבריה, הרחבת ההתיישבות בלי טיפול במחסור בכוח האדם בצה"ל הופכת את ההתיישבות למאבק מגזרי במקום למפעל לאומי. "אם למדנו משהו מההתנתקות, זה שאין ברכה ביישוב הארץ בלי עם ישראל".
רענן אף מגלה כי היא פועלת להקמת מסגרת פוליטית חדשה. "אני פועלת לייצר כזאת", היא אומרת, ומוסיפה כי גם בתחום הכלכלי וגם בסוגיית הגיוס בחרה הציונות הדתית פעם אחר פעם שלא להציב גבולות לשותפותיה החרדיות. לדבריה, פרישתו של השר אופיר סופר ממחישה את השינוי שעברה המפלגה. "זה כבר לא מפלגת הציונות הדתית. היא חזרה להיות מפלגת תקומה. היא מייצגת את הקו החרד"לי. מגיע לו ייצוג, אבל הוא פשוט לא מייצג אותי".
את עיקר הריאיון מקדישה רענן לסוגיית גיוס החרדים, הנושא שהפך אותה לאחת הפעילות הבולטות בזירה הציבורית. היא אינה מסתירה את תחושת האכזבה שלה מההתנהלות בכנסת בשבוע האחרון של מושב הקיץ. "שבר אותי שבשבוע האחרון של הכנסת עושים בליץ חקיקה כזה, כשמצד אחד מאריכים את השירות הסדיר, מצד שני לא מתקנים את חוק המילואים כמו שצריך, ובצד השלישי מקדמים חוק פטור מאכיפה למי שתורתו אומנותו, כשאנחנו יודעים שהרבה מהם לא תורתם אומנותם".
לדבריה, במשך חודשים ניהלה שיחות עם חברי כנסת מהליכוד ומהציונות הדתית והאמינה שברגע האחרון יצליחו להציב גבול ברור. "האמנתי שכן תהיה התעשתות... ואני לא מבינה אפילו גם פוליטית למה הם לא עשו את זה".
עם זאת, היא מדגישה כי המאבק שלה איננו נגד הציבור החרדי. להפך. היא סבורה שהפתרון צריך להגיע באמצעות תמריצים כלכליים ולא באמצעות עימות חזיתי. "אני מאוד מסכימה שצריך לפעול חכם. אנחנו הצענו מתווה שמייצר תמריצים כלכליים דיפרנציאליים. מי שמתגייס יקבל יותר, גם מהטבות מדינת הרווחה וגם מהטבות נוספות. אני מאוד נגד המעצרים, הם עושים נזק. אבל אי אפשר גם לייצר מצב שבו יש דין אחד לרוב אזרחי ישראל ודין אחר רק לקבוצה אחת".
גם כאשר היא נשאלת האם תהיה מוכנה להחריג בשלב הזה תלמידי ישיבות הלומדים תורה במשרה מלאה, היא מסרבת לקבוע פטור גורף. "אני לא מוכנה לאמירה שמי שרשום בישיבה פטור מצבא. גם ברמה הערכית וגם ברמה המעשית. אני לא רוצה לייצר תמריץ שכולם יירשמו לישיבות. אני רוצה להתייחס לפרט החרדי כאזרח, ולהגיד לו: כשאתה מתגייס אתה מקבל את כל הטוב שיש למדינת ישראל להציע, כי אתה לוקח עליה אחריות".
בהמשך השיחה היא מתייחסת גם לטענות מצד הציבור החרדי בנוגע לשילוב נשים בצה"ל. לדבריה, אין סתירה בין הצורך לשמור על מסלולים מותאמים לחיילים חרדים לבין הדרישה להרחיב את הגיוס. "צריך גם לתת להם את היכולת לשמור על התרבות שלהם", היא אומרת, ומזכירה כי תמכה בהקמת מסלולים נפרדים ללוחמות שריון. "אפשר לתת לבנות להגשים את עצמן, ובמקביל לאפשר למי שחשוב לו לשרת בהפרדה, לשרת בהפרדה".
לדבריה, מתקפת הטרור של 7 באוקטובר שינתה גם את תפיסתה האישית. "גם אני חשבתי לפני השבעה באוקטובר שילכו לעבוד ונשחרר אותם מהצבא. אני לוקחת על זה אחריות. אבל קרה שבעה באוקטובר, הקונספציה הביטחונית קרסה, ותפיסת הביטחון השתנתה. כדי להחזיק את תפיסת הביטחון החדשה צריך להגדיל את הצבא, וזה דורש לשתף בצורה רחבה גם את הציבור החרדי".
לקראת סיום מתייחסת רענן גם לביקורת המופנית כלפי ישיבות ההסדר, ומביעה דווקא תמיכה בהרחבת המודל. "אני גאה בישיבות ההסדר. הן מבטאות הכרה בערך לימוד התורה בלי לפגוע במענה הביטחוני. להפך, הייתי רוצה שהפתרון לציבור החרדי יהיה גם בווריאציות שונות של הסדר, כל עוד הוא נותן את הערך הביטחוני".
את הריאיון היא מסיימת במסר של אחדות לקראת תקופת הבחירות ותשעה באב. "אני חושבת קודם כול שצריך להתפלל שכל מה שאנחנו עושים יהיה לשם שמיים. שהמאבקים והמילים שלנו יהיו לטובת הדבר. והדרישות שלנו צריכות לבוא מאהבה ומאחריות למקום היקר הזה. גם השילוב שאני רוצה מאחיי החרדים נובע מאהבה ומכאב על כך שאפשרנו במשך שנים לנתק הזה להיווצר. עכשיו אנחנו צריכים ביחד, באחריות, לפרום אותו, כדי שתהיה פה אחדות מעשית שתאפשר את קיומה של מדינת ישראל לשנים קדימה".