עם בכיר מפלגת העבודה לשעבר, אלי גולדשמידט, שוחחנו על פניה החדשות של המפלגה כפי שהם ניבטים מרשימת הדמוקרטים, המפלגה שבה השתלבה מפלגת העבודה ההיסטורית, וגם על עמדתו המדינית החדשה הדוגלת בהחלת ריבונות ישראל מהים ועד הנהר.
בהתייחס למה שנותר ממפלגת העבודה קובע גולדשמידט כי המפלגה התרחקה מערכיה ההיסטוריים ומדמוקרטיה. "ככל שהיא הגדירה את עצמה 'הדמוקרטים' היא התרחקה במעשיה ובמעשה מנהיגה מדמוקרטיה כרחוק מזרח ממערב. היא אנטי-דמוקרטית. כשהמנהיג שלה אומר שהוא לא יאפשר לערוץ 14, כלי תקשורת לגיטימי מרכזי בישראל, שרבים צורכים את מרכולתו, לשדר, אז הוא אנטי דמוקרטי במובהק. הוא דמוקרטי רק כלפי מה שמתאים להשקפותיו, ובעצם זו דיקטטורה".
מוסיף גולדשמידט ומזכיר כי חמור מכך, יאיר גולן "אומר שכאשר יהיה שר הביטחון - ואני מוסיף חס ושלום - הוא יבטל את ההקצבה של משרד הביטחון למכינה בעלי, המכינה שכשלושים מבוגריה נהרגו מאז השבעה באוקטובר, חלקם תוך הצלת אחיהם בני הקיבוצים בעוטף עזה, מי שיאיר גולן רוצה שיצביעו לו".
בהתייחס לנתונים אלה ולאמירותיו של גולן בדבר הצורך לחנך את הציונות הדתית מחדש, שאלנו את גולדשמידט איך קורה שאמירות שכאלה זוכות לתהודה רחבה כל כך, ולתחושה שסביב מפלגת 'הדמוקרטים' קיימת התעוררות של השמאל הלא מתנצל. גולדשמידט מצידו מעדיף לצנן את ההתלהבות ומזכיר כי הסקרים מעניקים כעת ליאיר גולן 9-10 מנדטים, מספר לא רחוק לזה שהיה זוכה לו איחוד בין מרב מיכאלי ומרצ, מה שלא קרה בשל יהירותה של מיכאלי, כך שלמעשה, "אין כאן זינוק אדיר בכמות המנדטים לעומת הבחירות הקודמות".
לדבריו, אמנם יש עיסוק תקשורתי משמעותי באופן יחסי במפלגתו של יאיר גולן, אך תנועות שמאל תמיד התאפיינו בסיקור ואהדה תקשורתיים גדולים בהרבה מהתמיכה האמיתית לה הן זוכות בפועל. "תשעים אחוזים מהציבור הישראלי רחוק מהדבר הזה כרחוק מזרח ממערב".
גולדשמידט קובע כי מה שנותר ממפלגת העבודה הוא משהו אחר לחלוטין מזה שאליו הובילו ואותו הקים דור המייסדים. "מפלגת העבודה כבר מתה. זו לא מפלגת העבודה. מפלגת העבודה של הקמת המדינה דגלה בהתיישבות, בביטחון, בקליטת עלייה, בכבוד ליהדות גם אם אתה אדם חילוני. אתה לא שם בצמרת המפלגה רב רפורמי ומעלים כל זכר לכל מה שאורתודוקסי. כצנלסון, שהיה מראשי המפלגה ואם היה חי בהקמת המדינה יתכן שהוא היה זה שמקים אותה ולא בן גוריון, אמר שבלי יהדות אין שום טעם לסיפור הזה. זה היה ה-DNA האמיתי של מפלגת העבודה".
עוד מוסיף גולדשמידט ומזכיר את תפיסת ה'עוד דונם ועוד עז' שאיפיינה את מפלגת העבודה, בעוד במפלגה הרוויזיוניסטית "דיברו גבוהה-גבוהה על קיר הברזל של ז'בוטינסקי, אבל מי שבנה, התיישב והקים חקלאות, מפעלי מים ועוד, הייתה מפלגת העבודה. אין בין זה לבין הדמוקרטים שום דבר. הכול שם חלול לגמרי".
בדבריו משווה גולדשמידט בין דור נפילי מפלגת העבודה לרשימה הנוכחית, שבה נמצא מי שמדבר על סרבנות ומי שהגנה על מחבלים ובני משפחותיהם, עו"ד גבי לסקי, שכלשונו כאדם היא אדם חביב מאוד, אך למיקומה בצמרת הרשימה יש משמעות סמלית לגבי ערכיה של המפלגה.
"במפלגת העבודה תמיד היו יונים וניצים. היה פלורליזם בגבולות, כי גם היונים האמינו בירדן כגבול ביטחון ובהתיישבות, גם כשהאמינו בדיבור עם הפלשתינים. יוסי שריד היה סופר-ביטחוניסט. כל האתוס שגדלנו עליו כנערים וכבוגרים בתנועות הנוער בצבא ובהתיישבות, לא נמצא בדבר הזה שקוראים לו הדמוקרטים שהמנהיג שלה אומר שהמדינה שולחת חיילים להרוג תינוקות כתחביב ומלבה את אדי האנטישמיות בעולם. זה מטורף ולכן אין לי קשר למפלגה הזו, מעבר לזה שעזבתי את מפלגת העבודה כבר מזמן. אין לי גם זיקה נוסטלגית למפלגה הנוכחית".
כמי שהקים באחרונה מפלגה בשם 'ישראל מתפכחת' מבהיר גולדשמידט כי מיקומו הוא יותר בימין ממפלגתה החדשה של ד"ר עינת וילף, ולשאלתנו אם קיים סיכוי שיסכים להשתריין ברשימת הליכוד שאת מנהיגה, ראש הממשלה נתניהו, הוא מעריך מאוד כמנהיג וכמצביא, הוא משיב ומספר כי יש מי שכבר עדכן אותו על מהלכים בסביבת ראש הממשלה המבקשים לשריין אותו ברשימת הליכוד, ואולם הוא מסרב.
"אני עושה הבחנה בין הליכוד כמפלגה ובין נתניהו כמנהיג. זה לא בהכרח אותו דבר ואפילו שונה למרות שבלעדיו אין ליכוד. לגבי שיריון, יש גורמים בכירים שכבר הודיעו לי שהם פועלים לטובת העניין. הודעתי להם שיפסיקו את המהלכים ושאין לי כוונה להיות משוריין בזכות מישהו. אני לא מחפש שטיחים אדומים אלא לעבוד ולעשות תיקון וששבטי ישראל יתחילו לאהוב מחדש את עצמם ויפסיקו לשנוא את האחר".
ובאשר לחשש שמא מפלגתו תגרוף את הקולות שיהיו חסרים למנדט נוסף לליכוד? על כך הוא משיב ואומר כי אכן מדובר בשיקול שיש לקחת בחשבון, אך בעיניו הוא אינו די מכריע. בכוונתו לעבור את אחוז החסימה בזכות עצמו ומפלגתו 'ישראל מתפכחת' תהיה פתוחה לאיחודים. "לא אפצל כוחות, לא אשחק באגו ולא אתאבד על המקום הראשון. אני רוצה להגיע למצב שזו תהיה קבוצה מספיק גדולה שתמשוך די קולות שאולי לא היו מצביעים לליכוד במציאות אחרת. אולי נוסיף 4-5 מנדטים ונאפשר למחנה הלאומי להקים קואליציה יציבה ורחבה שבה יהיו חברים גם מי שכיום נמצאים באופוזיציה, אבל בראשות נתניהו".
על רקע דבריו אודות ערכי ההתיישבות והביטחון במפלגת העבודה ההיסטורית, על רקע הגדרתו את עצמו כמי שנמצא היום בימין הפוליטי ובעקבות דברים שאמר בדבר תפיסתו הדוגלת בריבונות ישראלית מהירדן ועד הים, שאלנו את גולדשמידט כיצד יתמודד עם הסוגיה הדמוגרפית, סוגיית מעמדם של ערביי יהודה ושומרון ביום שאחרי החלת הריבונות.
"ההיבט הדמוגרפי יישאר בכל מצב", משיב גולדשמידט ומציין כי אמנם יש מי שמשאלות ליבו הם שיהודה ושומרון יהיו ריקים מערבים ופנויים להתיישבות יהודית בלבד, אך חזון שכזה אינו ריאלי ולא יתקיים. "יש מי שחיים שם והם לא מעטים", הוא אומר ומיד מוסיף כי לתפיסתו "יש להבחין בין ריבונות להיבט הדמוגרפי".
"אני לא רוצה מדינת אפרטהייד אבל אני רוצה שנהיה ריבונים ממערב לירדן. אפשר למצוא פתרונות שאינם תחת הגדרת הכיבוש, אלא פתרון משולב כמו רעיון האמירויות". בדבריו הוא מדגיש כי ישנם מספר פתרונות ורעיונות מורכבים שיש לבחון אותם ובהם גם הסדר עם ממלכת ירדן ברוח חזונו של יגאל אלון וברוח הסכם לונדון, שעל פיו ערביי יהודה ושומרון יהיו אזרחי ירדן ויקבלו ייצוג בפרלמנט הירדני, אך לא באופן שיסכן את הדמוגרפיה הירדנית. הם יקבלו דרכון ירדני, יקבלו חינוך ושירותים אזרחיים במבנה עצמאי אך מעל כל זאת תהיה ריבונות ישראלית.
"זו תכנית מורכבת, אבל אפשר לומר שנשלוט עליהם לעולם ונהיה מדינת אפרטהייד, או לחילופין שניתן להם את הכול כמו גישת 'הדמוקרטים', ולדעתי זו גם גישתו של אייזנקוט שמעדיף את הערבים כשותפים על פני המפלגות הלאומיות ויצטרך לתת להן אתנן כלשהו בדמות הליכה למדינה פלשתינית. זה הפתרון הקיצוני השני ואני מחפש את דרך האמצע שכוללת שליטה ביטחונית מוחלטת, וזו דרך מורכבת, לא פשוטה וזה מחייב התערבות וכסף אמריקאיים כי המלך עבדאללה לא רוצה בזה כיום, למרות שהמלך חוסיין הסכים לזה".
"גם המחנה הלאומי צריך להבין שאי אפשר שלא לחשוב בצורה מורכבת, אבל צריך לשמור על עקרונות בסיס שהם התיישבות בכל רחבי ארץ ישראל וזו חובה. מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא ניצחון עצום של המחנה הלאומי, ניצחון שנעשה במסירות נפש. צריך למחוק את הקו הירוק. חניתה ועפרה חד הן, כולן הן התיישבויות במקומות שערבים ישבו בהם או לידם. זה שזה קרה ב-48' וזה קורה מ-67' זה רק עניין של לוח זמנים. אנחנו צריכים את ההתיישבות. אנשים לא יודעים שכל ההתיישבות היהודית ביו"ש היא על שטחים ריקים מערבים, ולעומת זאת אוניברסיטת תל אביב נבנתה על שייח' מוניס...".