ימי בין המצרים לעולם יזכירו לרבים־רבים, ולי הקטן בתוכם, את אותם ימים נוראים, לפני עשרים ואחת שנים, בגוש קטיף יבנה ויכונן במהרה בימינו אמן.
ימים שכל המלחמה הגדולה שעודנו בתוכה איננה אלא הדף קטלני ורב עוצמה מאותו אירוע טקטוני רוחני־לאומי שבו "נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנׇכְרִים" (איכה ה, ב).
לאחרונה הגיע לידי ספרו של עו"ד גלעד קורינאלדי, "משפט נעילה", שיצא לאור לפני כ־16 שנים. בספר מגולל קורינאלדי את הדרמה המשפטית והפוליטית שהתחוללה בחודש שבו מדינת ישראל הייתה צריכה להחליט מה יעלה בגורלם של בתי הכנסת של גוש קטיף. לרגעים, בעת קריאת המסמך המרתק הזה, יש תחושה שהינה, זה יהיה המקל שיעצור את גלגלי ההרס והחורבן - אך במהרה מתברר שלא כך.
כמה אטימות ואכזריות ליוו את ההחלטות של הימים ההם בקיץ תשס"ה (2005). כמה ערלות לב ועיוורון ביטחוני־אסטרטגי. באחד מחלקי הספר הוא מתאר את אחד הרגעים המצמררים והזכורים של הימים הנוראים ההם. יום חמישי, י"ג באב תשס"ה, (18 באוגוסט 2005). פינוי בית הכנסת המרכזי של נווה דקלים:
"כאלף בנות צעירות התכנסו בדוחק בבית הכנסת המרכזי האשכנזי בנווה דקלים ופרצו בתפילה סוערת, מלווה בשירה ובתחינה קורעת לב. התמונות והדיווחים הישירים בכל אמצעי התקשורת לא הותירו מקום לספק: מדובר באחד המראות והמעמדות הנשגבים ביותר במהלך פינוי חבל קטיף. במרכזו של המחזה, שהיה קשה גם בעבור אלה שרק צפו בו באמצעות הטלוויזיה, ערך הרב שלמה אבינר מעמד אבלות של 'קריעה', תוך פרימת חולצה וברכת 'ברוך דיין האמת', כפי שנהוג לברך על אובדן חיים.
"לאחר שהוצאו ספרי התורה מארון הקודש, כל הנערות, 'כאיש אחד בלב אחד', קראו את הקריאה המהדהדת: ה' הוא האלוקים - המשפט החותם את תפילת נעילה ביום כיפור. בחתימת האירוע, טרם הפינוי, עמדו ושרו הבנות במשך דקות ארוכות את מילות פרק תהילים (ק"ב, א'):
"'תפילה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפוך שיחו, ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא, אל תסתר פניך ממני ביום צר לי...'. סמוך לשעה שמונה בערב נדמו קולות השבר והתפילות. הפינוי נתבצע. נווה דקלים, הישוב שוקק החיים, הפך באחת לעיי חורבות, כשבמרכזו ניצב דומם ואילם מבנה בית הכנסת, ספוג בדמעות, תפילות, אנחות, זעקות וכיסופים של קדושה".
הסרת החרפה
התיקון העמוק לפשע הלאומי הזה, הולך ומתהווה לנגד עינינו בפאזל רוחני עצום ממדים שכולל מסירות נפש על העם והארץ, ערבות הדדית, סולידריות לאומית, גבורה, אמונה ועוד ועוד. כל אלה כביטוי רב עוצמה לכך שקם דור חדש. בעל רוח חדשה. והדור הזה שילם בעל כורחו את מחיר האיוולת הנוראה אך גם זכה לתקן תיקון עמוק וגדול ולהסיר את החרפה הלאומית שרבצה עלינו.
בתחילת השבוע קיבל התיקון הזה קומה חשובה נוספת, בדמות צעדת עשרות האלפים אל עבר התוחמת הצפונית של עזה. רבבות; גברים, נשים וטף צעדו יחד ותיקנו בצורה הנפלאה והעמוקה ביותר את שורש כל החטאים שמלווה אותנו מראשית היותנו לעם - חטא המרגלים ובכיית החינם שנלוותה אליו. אותה בכיית חינם שנהפכה לבכייה לדורות (תענית כט, א; תנחומא שלח יב). חטא המרגלים וחורבן גוש קטיף חד הם: המאיסה בארץ חמדה והפיכתה לעול שיש להיפטר ממנו ולא מתנה יקרה שיש לשמור עליה בכל מחיר.
ראש תנועת נחלה, דניאלה וייס הביעה בדברים שנשאה את היעד והחזון: "עזה יהודית! וזו המטרה... ילדים, תדעו את זה, עשרת אלפים יהודים מ־21 ישובים גורשו מהמקום הזה, והמקום הפך להיות מרבץ של מפלצות. שואלים אותי 'מה יהיה עם הערבים בעזה?' לא יהיו יותר ערבים בעזה, חד משמעית! אני רוצה שתדעו, יש היום הרבה מאוד משפחות שמוכנות הרגע, גם לחצות את הגדר וגם לגור כאן. ושואלים אותי 'זה לא מסוכן?' אני אומרת לא מסוכן, בשום פנים ואופן זה לא מסוכן. הרי יש כאן יישובים מהצד הזה של הגדר, אז מדוע לא יהיו יישובים מהצד השני של הגדר?"
ד"ר אברהם לבני כתב בספרו על משמעות חטא המרגלים: "הסלידה מהארץ המובטחת, הפחד להתמודד עם קשיי הכיבוש למרות ההבטחות האלוהיות, פוגמים באמונה במעמד הר סיני". (הסוד הישראלי עמ' 148). ולהפך - כאשר רואים נחישות ועוצמה כאלה - זהו האמון האמיתי במעמד הר סיני וביכולת לממש אותו במציאות.
תורת גלות ותורת גאולה
לאחר הדברים המזעזעים שנאמרו השבוע על ציבור גדול, נפלא ויקר שתורתו הגואלת מצעידה את המדינה אל עבר עתידה המזהיר, בגבורה, באהבה ובאמונה, אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' דברים קצרים שמתמצתים את ההבדל התהומי בין תורת גלות לתורת גאולה:
"אני כמובן לא יכול ביום כזה שלא להתחיל בדברים המכאיבים שנאמרו אתמול. וזו דילמה גדולה. מצד אחד, אי אפשר לשתוק, ומצד שני, אי אפשר לדבר. אנחנו חונכנו, 'היזהרו בגחלתן', ויכוחים בין תלמידי חכמים זה דבר אחד. התייעצתי הבוקר עם הרב יעקב אריאל שליט"א, אז הוא אמר לי, צריך בעיקר לומר בערב תשעה באב את הפסוק: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה'.
"ומעבר לזה, רק לומר את החיוב: מודים אנחנו לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש הזה. בית מדרש של תורת ארץ ישראל חיה, מאירה, תורה של דרכיה דרכי נועם ולא חובלים. תורה שרואה במדינת ישראל גאולה. תורה שרואה בהשתתפות במצווה הנפלאה הזו של מלחמה של עזרת ישראל מיד צר, אחת המצוות הנשגבות ביותר שיש. תורה שמחנכת למסירות נפש על ארץ ישראל."
כמה גדלות נפש מסתתרת במשפטים הקצרים האלה. כמה זהירות, עדינות וכבוד תורה. כמה עוצמה שאיננה פותחת פיה בשיח מזהם ומפלג אך גם איננה מוכנה להתפשר על האמת ולהבליג על הפגיעה בכבוד התורה. תורה שיוצאת מן הכלל ומלמדת על הכלל. תורת אמת שמגיעה מתוך הברכה בתורה תחילה - "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך השייכות הזאת לאומה על כל חלקיה - "נתן לנו את תורתו". זהו התיקון הכללי לפגם הכללי.