בערב תשעה באב, אני לא שוכח מה באמת מחבר בינינו. רבים מכם וודאי מכירים את השר לשעבר יזהר שי.
בבוקר שמחת תורה, ה- 7 באוקטובר התייצב בנו הגיבור, סמ"ר ירון אורי שי הי"ד, מול עשרות מחבלים שתקפו את קיבוץ כרם שלום. הוא לחם באומץ לב, הגן על הקיבוץ בגופו, הציל רבים ונפל בקרב.
מתקופתנו המשותפת יחד בכנסת ה-20, הפכנו יזהר ואני לידידים. לפני כמה חודשים, רגע לפני שבניה שלנו נכנס לחדר הניתוח לאחר שנפצע קשה בקרב בלבנון, חיפשתי חיזוק. מישהו שאפשר לשתף, להישען עליו ולהרגיע את דפיקות הלב והחששות. שלחתי ליזהר סמס. "אתה מתפלל לפעמים?" שאלתי אותו משום מקום. "תראה, לא כל כך הצליחו לי התפילות", הוא השיב. כששאלתי בחזרה האם הוא מוכן להגיד פרק תהילים לרפואת הבן שלי, הוא לא חשב פעמיים. "בטח", ענה ולאחר כמה דקות שלח לי בהודעה את הפרק שבחר. לאחר הניתוח ובימים שלאחר מכן יזהר התקשר, שלח הודעות, התעניין וחיזק.
דעותיו הפוליטיות של יזהר רחוקות כנראה משלי, רחוק מזרח ממערב. אני יכול למנות עשרות סוגיות שאנחנו חלוקים עליהן, אבל הוא השותף הכי גדול שיש למפעל הזה שנקרא מדינת ישראל. איש חזון מעורר השראה, מחלוצי תעשיית ההייטק בישראל, שר בישראל, מי שחינך ומחנך את ילדיו למסור את נפשם על הגנת המולדת ומאז נפילת בנו מריץ מיזם מדהים המלווה יזמים צעירים בתחילת דרכם. לכן, דווקא שם, על כתפו המטאפורית, מצאתי משענת בשעה קשה.
בית המקדש השני חרב בדיוק בנקודה שחיבור כזה חדל מלהתקיים.
לא בכדי מכונה ירושלים "עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". כיוון שהיא עושה את כל ישראל חברים. בית המקדש היה ביתו של ה' ומקום הכינוס המרכזי אליו עולים לרגל כל עם ישראל מכל קצוות הארץ, ובו הופכים לאיש אחד בלב אחד. המפגש העיתי הקבוע בין כל שכבות העם לצורך עבודת ה' המשותפת יצר אחדות אמיתית.
חורבן הבית השני התרחש בעקבות שנאת החינם שפשטה בין איש לאחיו. היא שללה את היסוד לעבודת בית המקדש - עבודת ה' שהיא עבודה של עם הרבה לפני שהיא עבודה של יחידים. את התורה קיבלנו כעם. כפרטים אנחנו עובדים את השם רק מתוקף היותנו חלק מהעם שבו בחר ה'.
עם ישראל התפורר מעם מאוחד לפרטים בודדים. במקום השכנת שלום שררה תחרות, את מקום הצדק תפסה השחיתות, והערבות ההדדית נשתכחה. במצב הזה אין ערך לבית המקדש ואין ערך למדינה. יצאנו לגלות והפכנו מפורזים ומפורדים בין האומות.
ועל זה אנו בוכים ומתאבלים בתשעה באב.
ובמאה השנים האחרונות אנחנו זוכים ברוך השם לשוב ולהתקבץ מכל קצות תבל לארץ ישראל, לשוב ולהיות לעם עם מסגרת מאחדת של שלטון עצמי ומדינה. והביחד הזה הוא המפתח לעבודת השם ולצפייה שלנו לבניין ירושלים והמקדש.
אני מאחל לנו שמתוך חיבור לשורשי האבל והחורבן נזכה לשמוח בהוויה המחודשת שלנו כעם ובבניין ירושלים, לאחות את הקרעים בעם, ולשוב להיות כאיש אחד בלב אחד.
"ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם". (הראי"ה קוק זצ"ל)