המזרחן ואיש התקשורת יוני בן מנחם היה ממקורביו ואנשי סודו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון. 21 שנים אחרי העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון ביקשנו להבין דרכו מה היו להבנתו מניעיו של שרון, בונה ההתיישבות הגדול, בביצוע העקירה.
בן מנחם מספר על התנגדותו שלו לעקירה כפי שביטא אותה בפני שרון לא פעם, אך גם על יום העקירה עצמו, שבו הוזמן לצפות יחד עם שרון בשידורים החיים מביצוע העקירה, וגם על הדברים שאמר לו שרון כשנימק את המהלך שעליו החליט.
"הייתי מתנגד חריף מאוד להתנתקות, וכך גם ידידי אורי דן ז"ל. היינו חברים טובים מאוד בינינו וחברים טובים של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון וניסינו בצורה אינטנסיבית למנוע ממנו לצאת לתכנית הזו ולא הצלחנו למרבה הצער. אורי דן היה מפרשן את שרון וכמחאה הוא הופיע בטלוויזיה עם עניבה כתומה. שרון היה אומר לי 'תגיד לו שיוריד את העניבה הכתומה הזו. למה הוא עושה לי את זה?'. אמרתי לו שאורי רצה לעשות חריפים יותר אז שיסתפק בזה".
ממשיך בן מנחם ומספר על האירוע שהתרחש ביום ההתנתקות עצמו, היום שבו הוא למד את מניעי שרון כפי ששרון עצמו אמר לו אותם: "ערב לפני יום ההתנתקות קיבלתי טלפון מהמזכירה שלו שאמרה לי שראש הממשלה מבקש שאגיע למשרד בתשע בבוקר. אמרתי בוודאי שאבוא, ולמרות שהיה לחץ גדול בעבודה ביום כזה כמנהל קול ישראל, הגעתי, נכנסתי לחדר שלו, הוא היה לבד, הסתכל על השידורים הישירים בטלוויזיה מההתנתקות. הוא היה נראה רע מאוד, שקוע כולו במסך, אמר לי בלחש 'שלום, תשב, תזמין משהו לשתות'. נכנסה המזכירה, ביקשתי תה. הוא אמר לי 'תשב ותצפה יחד איתי'. ישבנו לבד בחדר של ראש הממשלה מסתכלים על מסך הטלוויזיה והוא לא מוציא מילה. נשען על היד וצופה במראות מאוד קשים במסך".
כעבור כשעה שבה החלו כבר לחפש את בן מנחם מהמשרד, פנה לשרון ושאל אם רצה ממנו דבר מה מסוים. שרון השיב 'תמשיך להסתכל איתי'. "הבנתי שאין לו מצב רוח לדבר. המשכנו לצפות. ביקשתי ממנו רשות לצאת לשיחת טלפון בענייני עבודה. הוא אמר 'תצא ותחזור'. חזרתי לחדר והמשכנו לצפות כשעתיים שבסופן הוא אמר לי 'אני מודה לך שבאת לראות איתי יחד'".
בן מנחם מספר שציין בפני שרון: 'אני רואה שאתה לוקח את זה מאוד קשה', ושרון השיב: 'אז מה חשבת, שלא אקח קשה?'. בן מנחם הזכיר בפני שרון את האזהרות שהוא ואורי דן השמיעו באזניו זה מכבר. "כשאמרתי לו את זה הוא התפרץ ואמר לי: 'אתם לא מבינים ולכן הזמנתי אותך, כדי להסביר לך. עכשיו אני יכול להגיד לך, הצבא לא יכול להגן על המתיישבים ברצועה. אתה לא רואה שבכל יום יש פיגועים?'. אמרתי לו שזה יתפרש ככניעה של ישראל ויהיו השלכות הרסניות, אבל הוא אמר: 'זה לא הצבא שהכרתי פעם, אלו לא אותם חיילים ולא אותם מפקדים. אני לא יכול לעמוד במחיר הזה, לא רוצה שדם היהודים יהיה על מצפוני'".
בן מנחם מוסיף הערכה לפיה מאחורי תחושותיו אלה של שרון עמדו גם משקעי מלחמת לבנון הראשונה, שבה הוא הואשם כמי שהוביל את ישראל למלחמת שולל שבה נהרגים חיילים בעוד בעיניו היה מדובר במלחמה שנועדה להגנת עם ישראל. הכתובות 'שרון רוצח' שרוססו כגרפיטי יצרו אצלו משקעים נפשיים שגם להם הייתה השפעה עליו.
לשאלתנו אם המצביא הגדול, זה שלא האמין לערבים בדבר וחצי דבר, לא הבין שנטישת רצועת עזה תצמיח שם מפלצת של טרור, משיב בן מנחם ומדגיש כי "הוא לא האמין לרגע שהערבים יישבו שם בשקט. הוא היה מאוד נחרץ בעניין הערבים, אבל הסביר את זה כצעד של הגנה עצמית, כי המתיישבים לא מסוגלים להגן על עצמם והצבא, שאמור להגן על חייהם, לא עומד במשימה".
ומה באשר לצפון השומרון? מדוע היה צורך בעיניו בהחרבת ארבעה ישובים באזור זה? בן מנחם מציין בהקשר זה לחצים אמריקאיים ולחצים פנימיים בממשלה, בעיקר מכיוונו של אהוד אולמרט לביצוע המהלך. "התכנית שלו הייתה רצועת עזה תמורת יהודה ושומרון. לגבי יהודה ושומרון הייתה לו תכנית של היערכות מחדש של הצבא והיישובים בצפון השומרון כדי שיהיה קל יותר לשמור ולהגן על חלק גדול מהשטח. הוא אמר שהוא ייתן את רצועת עזה, שצה"ל לא יכול להגן עליה, ותמורת זאת ישמור על יהודה ושומרון עם היערכות מחדש. זו הייתה התכנית של שרון".
בהתייחס לאזלת ידו של צה"ל, מציין בן מנחם כי שרון היה מאוכזב מהפיקוד הצה"לי במשך תקופה לא מבוטלת. "בשיחה אחרת הוא סיפר לי על אלוף כלשהו בצה"ל שאמור היה לעשות מבצע, ולאריק כמצביא דגול זה לא היה נראה כל כך. הוא אמר לאלוף 'תראה לי את זה על המפה'. האלוף הביא לו את המפה ואריק מספר לי: 'אני רואה שהוא לא יודע לקרוא את המפה. ראיתי שהוא מתקשה וביקשתי את התצ"א, את תצלומי האוויר של השטח. הוא הביא תצ"א וראיתי שגם את התצ"א הוא לא מבין'", מצטט בן מנחם את שרון ומוסיף כי יהיו שיגדירו זאת כתסמונת אוסלו ויהיו שיגדירו זאת כתסמונת וקסלר, אך התוצאה היא שמפקדי הצבא אינם עוד אותם מפקדים נועזים ולוחמים שהוא הכיר משנותיו שלו כאלוף בצה"ל.
בן מנחם מזכיר בדבריו את ההערכות שפורסמו בתקשורת ולפיהן העקירה לא נועדה אלא להציל את שרון מחקירת פרשת האי היווני. "בשיחותיי אתו, והיינו מדברים לפעמים 4-5 פעמים ביום, היינו נפגשים בלשכה בכנסת ובמשרד, שאלתי אותו על זה והוא זלזל בזה. כאב לו שעמרי נכנס לכלא על עבירות של מימון מפלגות, אבל זה היה כאב כמו של כל אב במצב כזה. הוא לא שינה את ההתנהלות הביטחונית והמדינית שלו בגלל סיבות שכאלה".
את דבריו חותם בן מנחם בתזכורת לקראת הבחירות המתקרבות ובאזהרה מכוונותיהם של אישים פוליטיים מסוימים לחולל מהלכים דומים ביום שאחרי הבחירות, על אף תוצאותיה הטרגיות של העקירה שאמורה הייתה להביא להפנמת לקחים לעתיד.