עורך אתר "בחדרי חרדים", משה ויסברג, מציג תפיסת עולם שלפיה תפקידו של עיתונאי חרדי אינו מסתכם בהבאת מידע, אלא גם בקבלת החלטה מה נכון שלא לפרסם.
לדבריו, בניגוד לעיתונות הכללית שמדגישה את "זכות הציבור לדעת", בעולם החרדי קיימת גם אחריות כלפי הקוראים, ולכן יש מקרים שבהם נכון להימנע לחלוטין מפרסום, גם אם מדובר במידע אמיתי ובעל עניין ציבורי.
ויסברג מספר בפודקאסט "העיתונאים" מבית תוכן אחד כי לאורך השנים בחר שלא לפרסם מקרים טרגיים מסוימים, במיוחד כאלה העלולים לגרום פגיעה נוספת למשפחות שכולות או למשפחות המתמודדות עם אסונות אישיים.
הוא מסביר כי מניסיונו, עצם הפרסום עלול להעמיק את הכאב, ולכן לעיתים הוא מעדיף שלא להזכיר כלל את האירוע, גם במחיר ויתור על ידיעה בלעדית. לדבריו, דווקא ההחלטות שלא לפרסם הן אלה שמבטאות את האחריות הגדולה ביותר של עיתונאי.
בהתייחס למעמדו הציבורי, ויסברג מסביר כי הוא מקפיד להפריד בין עבודתו לבין חייו האישיים. למרות היותו אחד העיתונאים המוכרים בציבור החרדי, הוא נמנע מפרסום תמונתו ומעדיף שלא להפוך לאישיות ציבורית. לדבריו, הוא מבקש להישאר אדם פרטי, להמשיך להתנהל כאב למשפחה וכמתפלל מן השורה, מבלי שכל יציאה לרחוב או לבית הכנסת תהפוך למפגש עם קוראים המבקשים להתעמת או לשוחח על עבודתו.
בריאיון התייחס ויסברג גם לשם שבו הוא מוכר בציבור, וגילה כי "מוישה ויסברג" אינו שמו האמיתי אלא השם המקצועי שבו בחר להשתמש. לדבריו, לאורך השנים נוצרו לא מעט בלבולים עם המוהל המוכר מוישי ויסברג, עד כדי מקרים שבהם התקשרו אליו בטעות כדי להזמין אותו לברית.
הוא סיפר כי כשעבד בעבר ברדיו קול חי אף השתמש בשם אחר, "מוישי רובין", והסביר כי אינו רואה חשיבות בחשיפת שמו האמיתי. לדבריו, הוא מעדיף לשמור על פרטיותו ולהפריד בין עבודתו העיתונאית לבין חייו האישיים.
עוד הוא מתאר את אופן עבודתו ככתב המסקר את העולם החרדי, ומספר כי במהלך השנים בנה רשת רחבה של מקורות כמעט בכל קהילה, חסידות ועיר. לדבריו, עבודת הסיקור מבוססת על היכרות עמוקה עם הדמויות, המשפחות וההנהגה, כאשר פעמים רבות המידע שמגיע אליו רחב בהרבה מזה שמתפרסם בסופו של דבר. הוא מדגיש כי חלק משמעותי מעבודתו הוא דווקא הסינון - ההחלטה מה להותיר מחוץ לידיעת הציבור.
ויסברג מתייחס גם ליחסים שבין התקשורת החרדית לחצרות האדמו"רים ולבתי גדולי התורה. לדבריו, כמעט בכל חצר מרכזית קיים כיום אדם האחראי על הקשר עם כלי התקשורת ועל העברת מידע מוסמך, מתוך הבנה שבמציאות הנוכחית לא ניתן להותיר חלל שיתמלא בשמועות או בפרסומים לא מבוקרים. עם זאת, הוא מדגיש כי אין מדובר ביחסי ציבור, אלא בצורך לייצר סדר ואמינות בכל הנוגע לפרסומים הנוגעים להנהגה הרוחנית.
עוד הוא מספר כי לאורך השנים נקלע גם להליכים משפטיים בעקבות פרסומים שהתבססו על מידע שקיבל ממקורותיו. לדבריו, החוויה חידדה אצלו את החשיבות של אימות מידע, תיעוד שיחות וזהירות בפרסום, במיוחד בנושאים רגישים העלולים להגיע לבית המשפט.
לצד עבודתו העיתונאית מדגיש ויסברג כי הוא משתדל לשמור על סדר יום קבוע של תפילה בציבור ועל אורח חיים תורני. לדבריו, ההקפדה על תפילות במניין אינה פוגעת בעבודתו אלא להפך - היא מעניקה לו סדר, יציבות ויכולת להתמודד עם העומס הכרוך בעבודה עיתונאית סביב השעון.