ברוב של 279 מול 81 חברי פרלמנט הוחלט בצרפת לאסור גישה לרשתות חברתיות על ילדים ובני נוער מתחת לגיל 15.
על השפעותיהן של הרשתות על הגילאים הצעירים שוחחנו עם הפסיכולוגית ד"ר איריס ברנט, מנהלת מכון ברנט לטיפול פסיכולוגי ומשפחתי, מרצה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.
בהתייחס לעצם חומרת ההשפעה של הרשתות החברתיות על ילדים ונערים צעירים משיבה ד"ר ברנט וקובעת כי אכן ההשפעה רבה ומבחינות רבות. ברנט מציינת בראשונה את ההשוואתיות של ילדים בגילאים הללו לזולתם. "בגיל הזה ילדים משווים את עצמם לאחרים, הם מכירים את עצמם דרך השוואה לאחרים", והרשתות הברחתיות מעצימות את ההשוואתיות הזו לאין ערוך.
העיסוק בהשוואה ובהישגיות של הילדים מול חבריהם הופך לאובססיה של ממש כאשר לתמונה נכנסות הרשתות החברתיות.
סוגיה נוספת נוגעת ליחסי הורים-ילדים. בעידן הנוכחי עבור ההורים רמת הורותם נבחנת על פי יחסם למסכים, עד כמה הם מגבילים את הילד משימוש בו ועד כמה הם מאפשרים זאת. הדבר יוצר מערכת ציפיות לא בריאה, הן של ההורים והן של הילדים, מהיחס של ההורים לעולם הרשתות החברתיות.
על כל אלה נוספת סוגיית החרמות, "נושא מאוד כאוב", אומרת ברנט ומציינת את הנטייה של הרשתות החברתיות להקצין ולהזמין תגובות קיצוניות. גם בשימוש בווטסאפ אנשים מקצינים את דבריהם על מנת להיות ברורים יותר ולהימנע מאי הבנות. להקצנה הזו יש מחירים כבדים בנפשם של ילדים ובני נוער.
לשאלתנו אם הייתה רוצה לראות חוק דומה גם בישראל משיבה ד"ר ברנט בחיוב, אך מוסיפה הסתייגות הנוגעת למאפייניה השונים של כל מדינה ולתמורות הנובעות מכך. "סגנון ההורות בצרפת קשיח הרבה יותר מאשר בישראל", היא אומרת ומציינת כי הנתון הזה מחייב שיח בין מערכת החקיקה למציאות בשטח הישראלי. תיאום ושיח שכאלה מתחייבים בין השאר בשל הנגזרות החוקיות הנובעות מחוק שכזה לגבי בתי הספר ועוד. כיום, אומרת ברנט, אין בישראל הרגל של איסוף נתונים מהשטח בסוגיות של הורות, ילדים ובתי ספר, ומתוך כך אין נתוני אמת שישפכו אור על תופעות של בעיות התנהגות. במציאות שכזו לא ניתן להעתיק לישראל חוק המותאם למציאות הצרפתית.
על מה שאולי מתפרש כעיכוב בסוג כזה של חקיקה לנוכח פגיעתן המתמשכת מזה שנים של הרשתות החברתיות בבני נוער וילדים, אומרת ד"ר ברנט כי עד לא מכבר הגישה הייתה להטיל את האחריות על ההורים, שהם יהיו אלה שמונעים מהילדים רישום לפלטפורמות הללו. כעת המציאות השתנתה והאחריות עוברת לרשתות החברתיות עצמן, שהן אלה שאחראיות לוודא את גיל הנרשמים אליהן. שיקולים כאלה והמתח הקיים בין מערכות החקיקה, הנורמות החברתיות והמציאות בשטח, הם אלה שמעכבים חקיקה מסוג זה.
גם בצרפת היישום בפועל של החוק יצטרך להיבדק, ואתו גם ההתאמה למתרחש במדינות האיחוד האירופי כאשר במקביל מתמודדים הפרלמנטים השונים עם לחצים כלכליים של בעלי אינטרס המנסים לסכל מהלכים חקיקתיים שכאלה.