עשרות משתתפים ובני משפחות שכולות פקדו אמש (רביעי) את מאהל הגבורה, הניצב בסמוך למשרד ראש הממשלה בירושלים, למעמד מיוחד של קריאת מגילת איכה, אמירת קינות ונשיאת דברי התעוררות.
המפגש התמקד בזיקה שבין חורבן בית המקדש לבין הכאב האישי והלאומי הנגרם מהשכול ומהלחימה, לצד הדגשת האמונה בתקומה.
במהלך הערב הועלה הצורך להעמיק במשמעותו של צום תשעה באב, להישיר מבט אל הכאב ומתוכו לפעול לבניין ירושלים ולגאולה.
הרב שלמה ויצן, ששכל את בנו עמיחי הי"ד, הסביר בדבריו כי יש צורך בהתבוננות מעמיקה באירועי הלחימה והזהיר מפני חזרה לדפוסי העבר שהיו קיימים טרם שמחת תורה.
"אומרים לנו: הייתה שמחת תורה, אסון, טרגדיה, ציפייה עצומה - בואו נחזור למה שהיה לפני שמחת תורה. לא! לא חוזרים למה שהתרגלנו. אם קרה לנו מה שקרה, כנראה לא היינו בתשובה, כנראה לא הרגשנו שאנחנו נמצאים בצרה. כל הזמן אנחנו אומרים לעצמנו: יהיה בסדר, העיקר שלא יהיו בעיות. תשעה באב בא ואומר לעם ישראל: תתבוננו. אתם עם ענקי, עם גדול, ויחסית למה שאתם יכולים להיות, מה שאתם היום לא נחשב. יחסית לגודל שלנו, מה שאנחנו היום אומר שאנחנו נמצאים בצרה צרורה", אמר הרב ויצן.
רס"ר (מיל') ישראל עמיחי ויצן ז"ל
דובר נוסף באירוע היה הרב יהורם אליהו, אביו של ידידיה הי"ד, שעסק במשמעות יום האבל כחלק ממכלול תהליך הגאולה, ובזיהוי המענה האלוהי גם מתוך המצוקה. "יש אירועים, גם אירוע פרטי לאדם וגם אירוע ציבורי וכללי, שנראים לנו כנגע. אבל מרחוק רואים איך הכול מעשה ה'. בתוך כל הצער אנחנו עדיין בצער, אבל ביום הקשה הזה מתגלה גודל אהבת ה' לעם ישראל. החורבן הוא סוג של ניתוח. אם אבא מנתח את הבן שלו, זה לא מפני שהוא שונא אותו, אלא מפני שהוא רוצה לרפא אותו. כך גם החורבן הוא דרך להביא אותנו לגאולה השלמה".
רס"ל במיל' ידידיה אליהו ז"ל
הרב אליהו הדגיש את אחריות הדור הנוכחי בבנייה הלאומית, וחיבר בין מסירות נפשם של הנופלים לבין הרצף ההיסטורי של העם: "כל דור נותן את החלק שלו בבניין הגאולה. כל יחיד ויחיד יכול להיות שותף להבאת הגאולה, ולכן אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה הזאת, במקום הזה, במערכה הזאת. הקדושים האלה שמסרו את הנפש ידעו לאן הם הולכים. הם הלכו להביא גאולה שלמה, ולזה אנחנו שואפים להיות מביאי גאולה, צופי ישועה. אנחנו בונים בתהליך הזה, בציפייה הזאת ובתפילות האלה, עד שנזכה לראות את בניין המקדש".
אחיה אליהו, ששכל את בנו אריאל הי"ד, עמד בדבריו על חשיבות הסבלנות וההתמדה בהשגת יעדים משמעותיים, והתייחס לאפשרות להביע בתפילה גם תחושות מורכבות: "כשאנחנו רוצים להשיג מטרות באמת חשובות וגדולות בחיים, זה לא יבוא ביום וזה לא יבוא ביומיים. זה יבוא בהתמדה, וזה ידרוש עבודה. אם זה חשוב לך, זה דורש השקעה. ולגבי התפילה - דיבור לא חייב להיות דיבור של שבח. הוא יכול להיות גם דיבור של כעס, של כאב, של בכי, של צעקות ושל זעקת לב. אתה כועס? תגיד לקדוש ברוך הוא שאתה כועס. אתה עצוב? תגיד לו שאתה עצוב. חסר לך בית המקדש? תגיד לו את זה. בשביל זה יש את התפילה".
סמל אריאל אליהו ז"ל
במהלך דבריו הקריא אליהו טקסט שכתב בנו אריאל ז"ל בעת שירותו הצבאי, שבו שיתף בתחושותיו מתוך שמירה מורכבת במדבר: "יש לקרוא את הפסוקים ויש לחיות את הפסוקים. אני עכשיו נמצא במה שקראתי. ואז הסתכלתי סביבי ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינתטי ובכל גרפיטי בעמדה. זאת גאולה כל כך נפלאה שאי אפשר לתפוס בכלל. הנביאים שניבאו עליה לא ידעו מה הם מנבאים וכמה יפה זה ייראה וירגיש במציאות".
אליהו סיים את דבריו בהתייחסות למחיר השכול ולאחדות הנדרשת: "תשעה באב הוא היום שבו אנחנו מנקזים את כל הקושי וכל הכאב של כל הדורות לנקודה אחת. כשאנחנו מסתכלים על כל סיפור של כל חייל וכל חיילת, אנחנו מבינים איזה עולם, איזה פוטנציאל גדול איבדנו. כמה זה כואב, כמה זה חבל וכמה זה חסר. אבל יש כוח של ביחד. עם ישראל, כשהוא נמצא ביחד, זה נותן המון כוח. יש פה משהו לאומי, יש פה עניין של יחד, והיחד הזה נותן הרבה כוח".