בי"ג בסיון תש"ד (4 ביוני 1944), נכנסו בעלות הברית לעיר רומא ושחררו אותה מידי הצבא הגרמני. בכך הייתה לבירה הראשונה של מדינות "הציר" שנפלה.
("מדינות הציר" במלחמת העולם השנייה היו הברית הצבאית שלחמה נגד בעלות הברית, ובראשן עמדו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית. בניטו מוסליני, שהנהיג את איטליה טבע את המושג "הציר").
כחודשיים לאחר מכן, ערב תשעה באב התש"ד, כתב גרשון (רומיאו) דיקסטרו, סבא רבה של רב-סמל ראשון (במילואים) אלקנה ויזל הי"ד, ארכיטקט יהודי תושב רומא, מכתב מרגש לילדי המשפחה.
המכתב שנכתב באיטלקית נחשף השבוע על ידי המשפחה ותורגם לעברית בעזרת בינה מלאכותית, ממש ערב תשעה באב תשפ"ו. להלן חלקים מרכזיים מדבריו המרגשים, שמקבלים משמעות גדולה במדינת ישראל הריבונית תשפ"ו.
"תשעה באב... יום של אבל הפך ליום קדוש...
כולנו יודעים מה קרה בתשעה באב; יודעים שביום זה בית המקדש בירושלים נחרב, ושעם ישראל החל בגלות ארוכה וכואבת בדרכי העולם. אך מעטים יודעים שמלבד האבל, מלבד הכאב, משהו חדש נולד בנו ביום העצוב הזה, שהפך לזיכרון של התלאות והכאב היהודי...
ב־ט' באב החל בית המקדש הראשון של ירושלים, שנבנה בתבונתו של שלמה, לקרוס תחת אש הכשדים.
ב־ט' באב צבאו של טיטוס החריב את בית המקדש השני וגזר את גורל העם לגלות הגדולה.
ביום ט' באב נפלה מצודת ביתר המעוז האחרון של הריבונות היהודית, והסתיים קיומה הרשמי.
ומיום ט' באב זה, כבר לא הייתה ארץ ישראל אלא אדמת גלות; אולם נולדה בה הבטחה חדשה, נולד בה משהו גדול ממנו: הציפייה.
מתוך כאב, מתוך חורבן לבני ישראל, ימי אבל אלו הופכים תמיד למשהו נעלה, קדוש ומקודש מחדש, להמשיך, מעל לכל הצלה ומעל לכל עם אחר.
כל ימי ט' באב האלה נולדנו; האחרון הוא יום שבו הכול היה המשך של ט' באב, אך נולד משהו חדש בלבבות, שעימו האחים קרובים יותר זה לזה, ויש בהם רצון והחלטה לחיות.
אל נרשה לעצמנו להתרחק בגלל האסונות שקרו לנו; נישאר זקופים וגאים, ומעל לכול נשמור על התחושה הזו עמוק בנשמתנו, נדע שאנו חלק מבני ישראל האמיתיים. אתם, כן, אתם בני ישראל.
כאשר נחרב בית המקדש הראשון, יהודים יצאו לגלות בבבל מדוכאים, עצובים ומיוסרים. אך אלוהים שלח להם נביא כדי לנחם אותם, לעורר את אומץ ליבם ואת אמונתם בעתיד. הנביא ישעיהו דיבר אליהם במילים שבוודאי שמעתם. הגולים הבינו, התאחדו, והפכו את יום אבלם לרגע של לידה מחדש.
כאשר לאחר מכן נחרב גם בית המקדש השני, הכול נראה אבוד, הכול נראה שפל, קשה וקודר. נראה היה שהכול נגמר. אך שוב הופיע נס של אמונה; אדם שהיה חמוש באמונתו בלבד, בתורתו, קם ואמר: "מת עמנו, אך תורתנו חיה, ובזכותה המנצחים לא יצליחו להשמיד אותנו".
היה זה רבן יוחנן בן זכאי אשר ניגש אל המצביא הרומאי פלביוס אספסיאנוס וביקש ממנו: "תן לי את יבנה וחכמיה".
והנס התרחש, והעם המשיך לחיות; עם ייסודה של הישיבה ועם חידוש לימוד התורה, תורתנו, ובזכות הלימוד האינטנסיבי הזה, לא רק העם ניצל, אלא מעל לכול - המצפון שלו.
ט' באב שבו נולדנו, יום האבל הזה, הוא יום הולדת, עינינו בכו, מוחנו זכר. כעת, חובה עלינו להתחיל שוב לצעוד בדרך ולחדש את המסע שנקטע.
היום שנולד לנו הוא יום הולדת מיוחד; הוא נקרא שבת "נחמו", שבת הנחמה.
ננגב את דמעותינו ונביט קדימה אל העתיד, תמיד אל העתיד.
כל השנים שעברנו - נולדנו; כעת עלינו לבנות מחדש את מה שנהרס לנו, וזאת מתוך אמונה וביטחון שאלוהים עוזר לנו כפי שהוא עוזר לכל אלה המקדישים את עצמם לתורתו.
כפי שאבותינו לא נכנעו מעולם.
משמעות הדבר היא שביום זה איננו צריכים לבכות עוד. בנשמתנו נולדו תקוות, ועלינו להביט קדימה בביטחון לעבר העתיד שלנו, שיהיה שלנו רק אם ליבנו ירצה בכך. עלינו לבנות מחדש; עלינו לבנות מחדש ולבנות את עצמנו מחדש. לכולם יש חובה לעשות זאת, מהגדולים ביותר ועד לקטנים ביותר, בכל האמצעים ובכל היכולות. עלינו לאמץ את האומץ של אבותינו, שמעולם לא נכנעו, והודות להם עמנו שרד.
במכתב מיוחד זה של תנחומים לילדי רומא,חיים רגשותיי אלה. אני מייחל לכך שהשנים הבאות שלכם יהיו שנים בריאות ומאושרות, ושלא תצטרכו לחיות עוד בימים אפלים אלו. אנו רוצים, ילדים יקרים, שתזכרו שאתם ילדי אלוהים, אשר בזכות מסירותכם ולימוד התורה, תראו שאף כוח אלים לא יוכל לכופף את רצוננו להיות איתכם, בשביל התורה ולמען התורה. שאלוהים יעזור לנו ונמשיך".
רומיאו
חודש אב תש"ד 1944
את אמירת הקינות ביום תשעה באב אנו חותמים בקינתו של רבי יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי", הנחתמת במילים: "אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ, לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ".
רבי יהודה הלוי כתב את דבריו בעיצומו של ליל גלות אפל, מחכה ומצפה לאור השחר שיבקע ויפציע מתוך המחשכים על האומה הדוויה והנרדפת. אנחנו, שזוכים לראות בחסדי ה', בשיבת ציון אלי קדמת נעוריה, יודעים שתקוותיו של גרשון רומיאו דיקסטרו, עם כל שאר אחיו, בני עמו, המחכים והמצפים, לא נכזבו.
וכך כתב נינו הגיבור אלקנה הי"ד, אשר זכה להילחם למען מדינת ישראל במלחמת חרבות ברזל ונפל על הגנת העם והארץ, במכתב המפורסם שהשאיר אחריו:
"יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח. אנחנו בדור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו אז בבקשה מכם תהיו שמחים, תהיו אופטימיים... תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן".