הר הבית הוא לא קייטנה. ביקורה של ח"כ שרן השכל בהר הבית עם בתה הקטנה הוא מקומם ומזעזע. האם חברת הכנסת יודעת את חומרת ההלכה? האם יודעת דקדוקי טהרה?
הרי העלייה להר מחייבת טבילה כהלכה מפני טומאת קרי וטומאות אחרות, ובזמן הזה כולנו בחזקת טמאי מתים שאין לנו אפר פרה אדומה להיטהר ממנה. הדבר מגדיל את החשש החמור של כניסה לעזרות ולמקום המקדש, דבר האסור באיסור מוחלט.
הלימוד זכות עליה שהיא תינוקת שנשבתה, אבל האשם מופנה למעודדים בחוסר אחריות משווע לעלות להר. זהו בניין ילדים שהוא סתירה, לא בונים קדושה על ידי פגיעה בהלכה, בייחוד לא על ידי עבירה כזאת שדינה כרת. חומרת עונש הכרת על כניסה בטומאה למקדש היא מן החמורות שבתורה, וגדולי הפוסקים לאורך הדורות הדגישו כי מכיוון שאין אנו יודעים כיום את המיקום המדויק של העזרות והמזבח, ישנו ספק דאורייתא ממשי בכל פסיעה בשטח ההר. הכלל ההלכתי החד-משמעי קובע כי "ספק דאורייתא - לחומרא", בייחוד באיסור שיש בו כרת.
בתשעה באב צריך להוסיף מצוות, כניסה להר הבית היא עבירה, לעלות להר בניגוד לעמדת הרבנות הראשית ועשרות גדולי ישראל, זה עבירה. מאז שחרור המקום חתמו כל פוסקי הדור, ובראשם הרב קוק זצ"ל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל והרבנות הראשית לדורותיה, על כרוז האוסר לחלוטין את העלייה להר הבית. הליכה נגד קונצנזוס הלכתי כה רחב מהווה גם פגיעה במצוות "ועשית ככל אשר יורוך" ובסמכות חכמים.
עולה שרן השכל עם בתה, וחושבת שמקרבת הגאולה, ומסכנת את עצמה ואת בתה ומרחיקה את הגאולה. אין מקרבים את הגאולה באמצעות חילול הקודש ורמיסת גדולי התורה, שכן הגאולה תלויה בשמירת ההלכה ולא בהפרתה. מעבר לכך, הבאת ילדים קטנים למקום מציבה מכשול חינוכי חמור ומפרה את חובת ה"חינוך" לקדושת המקדש ומוראו. כפי שנאמר האשם על כתפיהם של המעודדים בחוסר אחריות.
כך כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "חלילה לנו לחלל את מקום מקדשנו, וקדושת תורתנו הקדושה, בעברינות גדולה ופומבית כזאת, שהוא איסור חמור ומוחזק בישראל מימי קדם, עד אשר ננוחם בכפליים, ונשוב בטהרה אל מקום אשר עינינו ולבנו שם..".