יש המצפים בכיליון עיניים לעוגת-השמרים המהבילה היוצאת הישר מן התנור בסוף הצום לצד כוס הקפה. תופעה לגיטימית. אך ככל שאתה מתבגר, הריגושים הולכים ומתחלפים.
קשה היה לעזוב את חצר בית הכנסת במוצאי תשעה באב. התפללתי בבית הכנסת הקרוב ביותר לבית, 'לוריא' שמו, על שם בעליו העריריים שהקדישו את ביתם לאחר מותם לטובת בית הכנסת. בית כנסת מהסוג הישן והטוב שבצל קורתו מסתופפים זה לצד זה חובשי מגבעות שחורות וכיפות סרוגות.
מיד לאחר תפילת ערבית של צאת הצום, פנינו לחצר בית הכנסת לאמירת 'קידוש לבנה'. הפרוז'קטור הודלק והאיר באור יקרות את השלט העתיק ועליו נוסח קידוש לבנה באותיות קידוש לבנה. מבט כלפי שמיא. הכרזת "יש לבנה". מתחילים בברכת "מחדש חדשים".
תוך רגעים ספורים אתה מזהה את המבטים המצועפים בעיניים. פונה אליך פלוני, וגם אלמוני. "שלום עליכם". אתה לא מכיר אותו אישית, הוא אינו נמנה על התת-מגזר אליו אתה משתייך, אך איך אפשר שלא להגיב במאור פנים: "עליכם שלום". ואז מגיע תורך לפנות אליו: "שלום עליכם". הוא משיב גם לך בחיוך רחב מאוזן לאוזן: "עליכם שלום".
אגב, אימצתי לי מנהג שמטרתו לא לפגוע במי שכבר פנה ב"שלום עליכם" והשבתיו "עליכם שלום". אני חורג ממספר הפעמים המופיע בסידור, על מנת להשיב לכולם ב"עליכם השלום".
לפתע, משום מקום, קלטתי כמה הרגע הפשוט כל-כך, מרגש עד דמעות.
נכון, מדי תחילת חודש אנו זוכים לקיים מצות קידוש לבנה. נכון, גם אחרי הזיכוך של צום יום כיפור נוהגים לקדש הלבנה. אבל יש משהו ייחודי בקידוש לבנה של מוצאי תשעה באב שלא קיים באף חודש אחר: הוא נאמר לאחר יממה תמימה בה אנו מצווים להתרכז אך ורק באבלות על חורבן הבית שמקורה בשנאת חינם ואף נאסר עלינו כמנהג אבלים לומר איש לאחיו שלום עליכם.
מה כבר יהודים מבקשים? לומר זה לזה שלום.
ופתאום, אחרי עשרים וארבע שעות, הסכר נפרץ. מרגע זה מותר לנו לקבל איש את רעהו בברכת 'שלום עליכם' מאירת פנים. פתאום אנחנו לומדים להעריך את קשר האחים הייחודי, שבסופו של דבר, חרף חילוקי הדעות, קיים בתוכנו וחזק מאיתנו.
ואחרי ה"שלום עליכם", מושיטים יד ורוקדים יחד "טובים מאורות", ואולי לא רק בבחינת אור השמש אלא גם בבחינת האור, כלומר מאור הפנים, הנסוך על פניו של הרוקד לצידך, אכן כי כן, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כך או כך, ההתרגשות מהאחווה הפשוטה גברה על תחושות הרעב והצמא. קשה היה לעזוב את חצר בית הכנסת.
אחים אנחנו, בנים לה' אלוקינו, גם אם הדעות שלנו שונות בתכלית. ולוואי ונזכה לחוש באחדות הזו גם בקידוש הלבנה של חודש אלול, וגם בזה של מר חשוון.
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי "בקהילה". לתגובות kook@bakehila.com