ההודעה הזו הגיעה לטלפונים הסלולריים של תושבי היישוב שבו אני מתגורר, אבל הודעות דומות הגיעו, כך מסתבר, לתושבי יישובים רבים.
ככל הנראה, גם שם התקבלה ההודעה באהלן-אהלן אדיש ומשועמם: "תושבים יקרים, מעדכנים כי היום, החל מהשעה 09:00 בבוקר, בעקבות פרסום ציוני הבגרות ברמאללה, ייתכנו קולות זיקוקים מכיוון העיר כחלק מחגיגות של הפלסטינים. לא מדובר באירוע ביטחוני, ניתן להמשיך בשגרה".
ואכן, כמו שעון שווייצרי או פלשתיני, בדיוק בשעה תשע החל מחול היריות והזיקוקים מכל עבר. הירי התעצם והתקרב, אבל איש בשבילי היישוב לא נראה נרעש או נרגש, שהרי לימדונו רבותינו שמדובר במנהג מקובל, כזה שמתרחש בכל שנה עם קבלת ציוני הבגרויות אצל שכנינו שמעבר לכביש. ניתן להמשיך בשגרה, נכתב בהודעה, וכך עשו עשרות אלפי מתיישבים במאות יישובים מנומנמים.
אז אני לא יודע מהם הרגלי החגיגות אצלכם בבית כשאתם מסיימים את הבגרויות, אבל אני יכול לשער שהן מסתכמות בארוחה טובה עם החבר'ה, טיול גמלים או אופניים, אירוע משותף לתלמידים ולהוריהם ונאומי 'ותודה על שהביאוני עד הלום'. לכל היותר יהיה מדובר בנשף רהבתני ומטופש, אבל ירי זיקוקים? מה הקשר לבגרויות? ועוד בתשע בבוקר, כשממילא לא רואים שום זיקוק? או שסתם רוצים לשמוע שם רעש של ירי ופיצוצים, כי זה מה שיוצר אצלם תחושה של ילדים גדולים? לא ברור.
אלא שכל עוד האירוע מסתכם בניסיון להושיב את תלמידי רמאללה וסביבותיה על ספת הפסיכולוג כדי להבין מה עושה להם רעש של זיקוקים וירי ליד האוזן, ניחא. היינו יכולים להרים כמה גבות ולהמשיך הלאה. העניין הוא שיש כאן אירוע הרבה יותר חמור, והוא האדישות שבה מתקבל עדכון כזה על ירי זיקוקים מתקרב.
הגיע הזמן לעבור לנימה הרבה יותר רצינית. לא צריך להיות אסטרטג-על או מומחה לביטחון כדי להבין שבמסווה הירי, הפיצוצים והזיקוקים המתקרבים ליישובים, ובחסות האדישות הכללית, יכולים נוח'בות ודומיהם לפצוח במתקפת ירי חי על יישוב או על כלי רכב. את התוצאות ניתן לדמיין בקלות מצמררת. אין צורך בתזכורות מהשבעה באוקטובר, נכון?
תחסכו ממני את הביקורת ברוח 'אל תיתן להם רעיונות'. נראה לי שהניסיון שצברנו מלמד שכל מה שנכתוב, נהרהר, נדמיין ונחשוב כבר עובר או עבר במוחם הרצחני של מבקשי רעתנו.
להבדיל, סביר להניח שהחשש שאני מעלה כאן לא מחדש דבר גם למפקדי צה"ל, שהכינו את כוחותיהם, כוחותינו, בדריכות ובכוננות-על לקראת אפשרות שכזו. ובכל זאת, עדיין לא ברורה ולא מקובלת האדישות שבה האירוע עובר. מישהו בצמרת הצבא חייב להתעורר ולמנוע, גם בכוח, את הירי הזה. יש לצה"ל את האמצעים ואת היכולת. דרושים רק הרצון והמעשה.