בקיץ 1978 עצר העולם הרפואי את נשימתו. בבית חולים קטן באנגליה נולדה תינוקת במשקל מעט פחות משלושה קילוגרמים, שנראתה ככל תינוקת אחרת.
אבל מאחורי הלידה הפשוטה לכאורה הסתתרה מהפכה של ממש. לואיז בראון הייתה התינוקת הראשונה בעולם שנולדה בעקבות הפריה חוץ-גופית, אירוע ששינה את רפואת הפריון והעניק תקווה למיליוני זוגות. השבוע חוגגת לואיז את יום הולדתה ה-48, ובמבט לאחור קשה לדמיין כיצד נראתה רפואת הפריון לפני אותו רגע היסטורי.
בתחילת הדרך התקבלה השיטה בחשדנות רבה. היו כאלו שטענו שמדובר בהתערבות מוגזמת בטבע, אחרים חששו ממומים מולדים או מהשלכות ארוכות טווח על הילדים שייוולדו. בראשית הדרך, גם הקהילה המדעית לא הייתה מאוחדת בדעותיה, אבל המציאות דיברה בעד עצמה. לואיז גדלה כאישה בריאה, הקימה משפחה ואף הרתה בעצמה באופן טבעי. עם השנים הצטברו מחקרים רחבי היקף שהראו כי רוב הילדים שנולדו בהפריה חוץ-גופית מתפתחים באופן תקין, והטכנולוגיה הפכה מחידוש נועז לטיפול רפואי מקובל.
השבוע הלך לעולמו פרופסור שלמה משיח, שהיה מן האבות המייסדים של רפואת הפריון בארץ. הוא היה שותף להקמת אחת מיחידות ההפריה החוץ-גופית הראשונות בארץ בבית חולים שיבא ולהולדתם של תינוקות ה-IVF הראשונים בישראל. הייתה לי הזכות ללמוד אצלו במהלך רוטציה ההתמחות ברוטציה שעשיתי בפריון.
מעבר לידע העצום וליצירתיות, הוא לימד אותנו לראות את האדם שמאחורי התיק הרפואי. מאז התפתחה הטכנולוגיה בקצב מסחרר. אם בעבר נדרשו ימים ארוכים של אשפוז, ניתוחים מורכבים ומינוני הורמונים גבוהים, הרי שכיום הפעולה מבוצעת באופן אמבולטורי, תוך שימוש במכשור מתקדם, במעקב אולטרסאונד מדויק ובמעבדות המסוגלות לבחור את העוברים בעלי פוטנציאל ההתפתחות הגבוה ביותר.
לצד ההתקדמות הטכנולוגית התרחב גם הידע הביולוגי. כיום ניתן להקפיא ביציות ועוברים באחוזי הישרדות גבוהים במיוחד, לבצע אבחון גנטי לעוברים במקרים המתאימים, ולהתאים את הטיפול למאפיינים הייחודיים של כל מטופלת. גם שיעורי ההצלחה השתפרו משמעותית, בעיקר אצל נשים צעירות, אם כי גיל האישה ממשיך להיות הגורם המשפיע ביותר על סיכויי ההיריון.
מעל שנים עשר מיליון ילדים כבר נולדו בעולם באמצעות הפריה חוץ-גופית. פריצת הדרך המדעית הזאת הביאה המון שמחה בכנפיה לכל כך הרבה זוגות לאחר שחוו שנים של ציפייה, אכזבות, כאב ולעיתים תחושת בדידות.
יום הולדתה של לואיז בראון הוא תזכורת ליום שבו חלום שנראה דמיוני הפך למציאות רפואית. עבורי, הוא גם הזדמנות להוקיר תודה למורי, פרופסור שלמה משיח, שהיה שותף להפיכת המהפכה העולמית הזו לחלק בלתי נפרד מהרפואה הישראלית, והנחיל לדורות של רופאים לא רק ידע מקצועי, אלא גם את ההבנה שהטיפול בפוריות הוא בראש ובראשונה מתן תקווה לזוגות שמגששים באפלה.
פרופסור משיח הזכיר לנו שהצלחת הטיפול אינה נמדדת רק במספר הביציות או העוברים, אלא גם בדרך שבה אנו מלווים את המטופלים לאורך המסע, מסע של ציפיה שבסופו תקווה גדולה.