איה, מורה בת 38 בתיכון בירושלים, מתמודדת עם קרטוקונוס, מחלת קרנית שבה הקרנית מתעוותת בהדרגה ומקבלת צורת חרוט, דבר הגורם לעיוות קשה בראייה.
לאחר שנים שבהן מצבה הלך והחמיר, היא עברה ניתוח בהדסה שלדבריה אפשר לה לחזור לשגרת חייה.
"במשך שנים טופלתי באמצעות עדשות מגע מיוחדות וקשיחות", מספרת איה. "הן נועדו לייצב את הקרנית ולשפר את הראייה, אבל בשנים האחרונות המצב שלי מאוד החמיר".
לדבריה, בשנים האחרונות עיניה החלו לדחות את העדשות והיא סבלה מלחץ קבוע בעיניים, אדמומיות וכאבים. "זה השפיע לי על כל החיים, בהדרגה השליך על כל כך הרבה אספקטים. הפסקתי לנהוג, לבצע משימות פשוטות ויומיומיות", היא משתפת.
הקושי השפיע גם על עבודתה כמורה, שדרשה ממנה שימוש במחשב. "אחרי חמש דקות מול המסך לא יכולתי יותר. היו מתחילים לי כאבי ראש חזקים ובלתי נסבלים. החיים כפי שהכרתי אותם פשוט השתנו וסבלתי מאוד".
איה ניסתה לחזור ולהשתמש בעדשות, אך לדבריה ללא הצלחה. "כל פעם שניסיתי, העיניים שלי היו מאדימות והלחץ היה בלתי נסבל". מצבה הוביל לכך שנזקקה לעזרה בפעולות יומיומיות ובמקומות שונים.
"לפעמים הייתי מועדת או מקבלת מכה כי לא הייתי רואה את הדלת בבוקר", היא מספרת. "פעם אחת אפילו פספסתי את הטיסה שלי כי לא הצלחתי לראות את לוח הזמנים בשדה התעופה".
לדבריה, אחד הקשיים היה שמצבה לא היה ניכר כלפי חוץ, בעוד יכולתה לתפקד הלכה ונפגעה. גם בתיכון שבו היא מלמדת החלה להזדקק ליותר סיוע, "דברים פשוטים התקשיתי מאוד לעשות. למשל כשלימדתי, נאלצתי פשוט להתקרב ללוח מאוד".
בשלבים הראשונים של המחלה ניתן בדרך כלל להסתפק במשקפיים, אך ככל שהיא מתקדמת מטופלים רבים נזקקים לעדשות מגע קשות ומיוחדות. העדשות יוצרות משטח אופטי אחיד מעל הקרנית המעוותת ומשפרות את איכות הראייה.
איה לא חשבה שקיים עבורה פתרון ממשי, וקבעה תור לצורך החלפת עדשות שגרתית. האופטומטריסט שאל אם נבדקה בבית חולים והמליץ לה לפנות למומחה בהדסה.
כך הגיעה לפרופ' דוד סמדג'ה, מנהל יחידת רפרקציה במערך העיניים של הדסה. "הוא הבין את מה שאני עוברת בלי יותר מדי הסברים. לאחר הבדיקות מהן למד על מצבי הוא סיפר לי שקיים ניתוח שיכול לעזור לי", היא משחזרת.
"הרגשתי מיד שאני בידיים טובות ומקצועיות", מוסיפה איה. את הניתוח ביצע פרופ' סמדג'ה יחד עם ד"ר איתי לביא, מומחה קטרקט וקרנית ומנהל היחידה לניתוחי מקטע קדמי בהדסה.
לדברי איה, כבר בשלוש הדקות הראשונות של הניתוח החלה להרגיש שראייתה מתייצבת. "זה לא היה ניתוח בהרדמה מלאה. הייתי ערה, נוכחת כולי והרגשתי את הראייה שלי משתפרת עוד תוך כדי הניתוח, והרגשתי בטוחה".
לאחר הניתוח עברה איה מספר ימי התאוששות וחזרה לשגרת חייה. "הדבר הראשון שהשתפר היה הלחץ בעיניים. פתאום יכולתי לראות את הסביבה שלי בצורה הרבה יותר טובה", היא מספרת.
"ראיתי צבעים מחדש, הכאב נעלם, המצב רוח השתפר פלאים. חזרתי אל החיים שלי, משהו שכבר פחדתי שלא יקרה", מספרת איה. היא חזרה לנהוג, לעבוד וללמד, ולדברי הרופאים ראייתה עמדה לפני הניתוח על כ-10%, ולאחריו על כ-90% עם משקפיים.
"לא רק הראייה שלי השתפרה", מסכמת איה בחיוך. "קיבלתי בחזרה את העצמאות שלי".