מערכת בחירות בעידן הבינה המלאכותית כבר אינה סיפור עתידני. ד"ר גל יעבץ, חוקר ממשל מהמחלקה למדעי המידע ויישומי בינה מלאכותית באוניברסיטת בר אילן, מסביר כי הטכנולוגיה שהייתה עד לא מזמן נחלתם של מומחים בלבד הפכה לכלי נגיש שכמעט כל אדם יכול להשתמש בו.
לדבריו, לא מדובר במהפכה שהתרחשה ביום אחד, אלא בתהליך אבולוציוני שנמשך כבר כמה שנים. הוא החל ברשתות החברתיות, המשיך דרך ידיעות הכזב וסרטוני הבינה המלאכותית שדרשו בעבר מומחיות, וכיום הגיע לשלב שבו יצירת סרטונים הפכה פשוטה ונגישה הרבה יותר.
אבל אם הציבור כבר מכיר את הטכנולוגיה, משתמש בה ואף יודע לזהות תוצרים שלה, האם סרטוני AI עדיין אפקטיביים? יעבץ סבור שכן, ומצביע על היתרון המרכזי שלהם: היכולת להעביר מסרים ורעיונות במהירות, בתוך מציאות אקטואלית שמשתנה ללא הרף, וללא השקעה גדולה של זמן ומשאבים.
עם זאת, לא כל הקהלים מגיבים לתכנים הללו באותה צורה. לדברי יעבץ, קיימת עדיין אוכלוסייה - בעיקר בקרב קהל מבוגר יותר ומי שאינם בעלי אוריינות תרבותית ותקשורתית גבוהה - שנוטה להאמין למניפולציות טכנולוגיות מסוג זה, גם אם לא מדובר בפלח גדול מהאוכלוסייה.
ומה קורה אצל מי שכבר מכיר היטב את כלי הבינה המלאכותית? יעבץ מעריך שכאשר השימוש בטכנולוגיה אינו קיצוני, המסר עדיין עשוי לעבוד, אך תוכן מוגזם וחסר היגיון עלול להשיג את התוצאה ההפוכה ולעורר תחושה שמזלזלים בציבור.
לתחושתו, מרבית האוכלוסייה כבר פיתחה מידה של חסינות למסרי בינה מלאכותית. השאלה הפתוחה היא האם שימוש כזה עלול לפגוע גם בתדמיתו של מי שבוחר להשתמש בו בקמפיין.
יעבץ מדגיש כי בשלב זה הסוגיה עדיין לא נבדקה, אך מצביע על ניסיון שהצטבר בתחומים אחרים, ובהם שיווק, מיתוג ותיירות. לדבריו, במקרים מתחומים אלה שימוש מוגזם בבינה מלאכותית כבר פגע בתדמיתם של מותגים, כאשר הציבור לא הגיב היטב למסרים שגרמו לו להרגיש שמנסים לעבוד עליו.
במקביל, מאחורי הקלעים של הקמפיינים כבר מחפשים מן הסתם את החידוש הבא שיוכל להפתיע את הציבור. יעבץ משוכנע שהמרוץ הזה מתקיים, בין היתר בשל התחרות העצומה בין חברות הבינה המלאכותית והשיפור המתמיד ביכולות הטכנולוגיות.
"חברות הבינה המלאכותית לשמחתנו לא רווחיות. הן עובדות בתחרותיות מטורפת ואנחנו נהנה מהפירות והתוצאות של הדברים. בכל יום יש שיפור בווידאו, בטקסט ובתמונות", אומר יעבץ.
לדבריו, השלב הבא צפוי להיות מורכב בהרבה, "בעוד שנתיים יהיה קשה להבחין בין מציאות לבין מה שאינו אמיתי. אנחנו מתקרבים לעידן של מדיה שמשלבת בין מציאות למה שלא קיים. זה הולך להיות תהליך הרבה יותר מורכב להבנה ולביקורתיות".
במציאות הזו, יעבץ סבור שהאחריות לבקרה עוברת במידה רבה אל המשתמש עצמו. לדבריו, אי אפשר להמתין למנגנוני הבקרה שמפתחות מדינות ותאגידי ענק במקביל להתקדמות הטכנולוגיה, והאדם שבקצה נדרש לקחת אחריות ולא לסמוך על גוף גדול שיעשה זאת עבורו.