לוחמי גדוד שקד של חטיבת גבעתי משחזרים את הקרב שהתחולל ב-19 בנובמבר 2023 בשכונת אל-כראמה בעיר ג'באליה שבצפון רצועת עזה. העדויות נמסרו במסגרת פרויקט "מצפן המורשת" של חיל החינוך והנוער.
לאחר 24 ימי לחימה יצא צוות הקרב הגדודי 424 להתקפה על ציר זריף, במטרה לכבוש את השטח ולטהר אותו. במהלך פשיטה על שני מבנים הופעלו שלושה מטענים על הכוח, ובהמשך התפתחה היתקלות שבה נפגעו לוחמים ובתוך דקות הוכרז אירוע רב נפגעים.
סא"ל ש', סגן מפקד גדוד 424, סיפר כי מפקד הפלוגה נכנס דרך פתח שיצר דחפור ונתקל במחבלים. לדבריו, לאחר שמפקד הפלוגה ולוחם נוסף נפצעו, נאלץ הכוח לעבור במהירות ממשימת התקפה למאמץ חילוץ.
סמל א', קשר סגן מפקד הגדוד, תיאר כיצד הכוח הגיע לבית שממנו ירו המחבלים. "מגיעים לבית שממנו יורים המחבלים, מזהים כבר בפתח של הבית את מפקד הפלוגה פצוע. תפסנו, אני וסגן מפקד הגדוד, מחסה על טנק שהיה ממש בכניסה לבית, והם מתחילים להגיב באש לכיוון המחבלים".
סא"ל ש' סיפר כי מחבל הופיע בפתח וירה לעברם צרור. "הצרור הזה ממש משפשף לי את הצוואר ופוגע לקשר שלי בחזה", אמר, והוסיף כי גרר את הקשר לאחור, הסיר ממנו את הווסט והחל לטפל בפציעה.
סמל א' תיאר את רגע הפגיעה, "אני מקבל כדור בחזה, לא מבין באותו רגע מה המצב שלי ולא מבין מה קרה". לדבריו, לאחר שהבחין כי יורים על הכוח גם מכיוון נוסף, קם ורץ לעבר הנמ"ר.
סא"ל ש' סיפר כי לוחמים נוספים שניסו להגיע אל הנפגעים נפגעו גם הם בשטח ההשמדה. לדבריו, סגנו רץ אחרי כוח הפינוי, נפגע מירי ונפל במקום, בעוד חבריו ניסו לחלצו תחת אש בלתי פוסקת.
סמ"ר א', סמל בפלוגה הרובאית, סיפר כי במהלך הדילוגים לעבר הפצועים נפגע הנגביסט בשלושה כדורים ונפל בשטח ההשמדה. הוא רץ לעברו כדי לחלצו, נפגע בקסדה ונפל לקרקע, אך שב להרים את ראשו והמשיך למשוך את הלוחם בזחילה לאחור.
סגן ד"ר ש', רופא גדוד 424, תיאר שמונה פצועים בזירה ואת הצורך לקבוע סדרי עדיפויות בטיפול. "בסוף אני צריך לקבל החלטה האם אני מטפל במפקד הפלוגה או שאני מטפל באחרים שהם בני הצלה. קצת מרגיש כאילו הזמן נעצר ברגע הזה".
לדבריו, הצוות הרפואי פעל לייצב את הפצועים ולפנותם במהירות לבית החולים. הוא סיפר כי אחד הפצועים אמר לו, "תגיד לאבא שלי שאני אוהב אותו", והוא השיב לו, "תסתום את הפה, אתה הולך להגיד את זה לאבא שלך בעצמך. הכול בסדר, אתה יוצא מזה".
במקביל לטיפול בפצועים המשיכו הלוחמים לנהל אש מול המחבלים. סמ"ר א' סיפר כי זיהה מחבל בחלון שממול, ירה לעברו ולאחר מכן לא ראה אותו עוד.
סא"ל ש' אמר כי בשלב מסוים הבין שעליו לעבור מתפקיד המחלץ לתפקיד הפיקודי. "אני צריך לתת פקודות בקשר, אש לחילוץ, לדרוש זיק, לתת לי רגע את היכולת לחסל את המחבלים מהאוויר ולאפשר לנו לחלץ את הפצועים בדופק יותר נמוך".
לדבריו, לאחר זיהוי מקורות הירי החל פינוי מסודר של הפצועים באמצעות נמ"רים. לאחר שהכלים האחרונים יצאו מהמרחב, חיל האוויר תקף את האזור.
סא"ל ש' סיפר כי למרות מספר הפצועים וההרוג בקרב, הגדוד נערך בתוך זמן קצר להתקפה נוספת על אותו מרחב. "אנחנו יוצאים להתקפה עוד רבע שעה", תיאר את ההנחיה שניתנה, "גם בשביל להרוג את המחבלים שאולי עוד נשארו שם וגם בשביל לאפס את הגדוד ולומר גם לאויב וגם לנו שגדוד זו חיה שלא עוצרת".
הוא הוסיף כי ראה לוחמים רצים שוב ושוב אל תוך שטח ההשמדה כדי לחלץ את חבריהם. "הכדורים לא מפסיקים לפגוע שם, החברים שלהם נופלים, והם פשוט רצים אליהם וגוררים אותם תחת אש".
סמל א' סיפר כי לאחר חצי שנה של שיקום וטיפולים שב לגדוד: "אצלנו בגדוד המשימות הן מעל הכול. גם אני, אחרי שנפצעתי, חזרתי כי יש הרבה משימות לעשות".
סגן ד"ר ש' אמר כי הקשרים שנוצרים בלחימה קשה להסבירם, והוסיף, "בשביל הגדוד שלי אני מוכן לעשות הכול. נפצעתי ארבע פעמים בלחימה ותמיד חזרתי".
סמ"ר א' אמר כי הגדוד הפגין מקצועיות, חתירה למגע ושמירה על חיי אדם. לדבריו, הלוחמים הוכיחו "שבחיים לא משאירים אדם מאחור, לא פצוע ולא בריא ובשום מצב".
סא"ל ש' הקדיש בדבריו מקום לסגנו שנפל בקרב, סרן במיל' אדיר פורטוגל ז"ל. הוא אמר כי הסגן ייצג בעיניו חתירה למגע, עמידה במשימה, הקרבה אישית וחירוף נפש, והוסיף כי יצא לעבר חבריו משום שידע, "החברים שלי שם ולשם אני צריך ללכת".