תגלית ארכיאולוגית. במהלך עבודות חפירה שנערכו בקישלה שבשטח מוזיאון מגדל דוד ירושלים, נחשפה תבנית יציקה נדירה אשר שימשה לעיצוב פני צלמית אישה בתקופת הבית הראשון.
מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, ד"ר עמית ראם וד"ר אילה זילברשטיין, הסבירו כי "התבנית נמצאה במהלך סינון של אדמה שהוצאה ממילויים ומהצטברויות המתוארכים לימי הבית הראשון".
השניים הוסיפו כי "החפירה בקישלה, המתנהלת זה מספר שנים, ממשיכה להפתיע פעם אחר פעם. זו אחת החפירות הארכיאולוגיות החשובות שנערכו בירושלים בעשורים האחרונים, והיא מציגה ברצף ובבהירות את תולדות העיר, החל מימי מלכי יהודה, דרך התקופות השונות שעיצבו את פניה, ועד לתקופת המנדט הבריטי".
הפריט הנדיר הועבר לטיפולה של תמר גונן, מומחית לשימור ושחזור ממצא חרס ברשות העתיקות, שניקתה אותו ביסודיות מגרגירי האדמה וחשפה את פרטי תווי הפנים הדקים. בהמשך, יצק המומחה לשחזור סלבה קלינדוחוב חומר מתאים לתוך התבנית, דבר שאפשר לשחזר במלואם את פני האישה, כולל תווי הפנים המודגשים ותסרוקת התלתלים.
חשיבות התגלית טמונה בכך שעד כה נמצאו בירושלים וביהודה צלמיות רבות, אך אף לא תבנית ייצור אחת. ד"ר ראם ציין כי "צלמיות חרס מתקופת הבית הראשון מוכרות כמעט מכל אתר ארכיאולוגי שנחפר בירושלים וביהודה", ואולם "עד כה, לא התגלו בירושלים תבניות ששימשו לייצור הצלמיות הללו, דבר שהעלה את השאלה האם הן יוצרו בעיר עצמה או יובאו ממקום אחר. גילויה של תבנית הייצור בקישלה הוא, אפוא, הראשון מסוגו בירושלים, ומספק עדות ישירה לכך שלפחות חלק מן הצלמיות יוצרו בעיר עצמה".
הצלמיות המדוברות מתוארכות לשלהי ימי הבית הראשון, בין המאות ה-8 וה-6 לפנה"ס. גובהן של הצלמיות נע לרוב בין 10 ל-20 סנטימטרים, וכמעט תמיד הן מתגלות כשהן שבורות באזור הצוואר, מאחר שגוף הצלמית והראש עוצבו בנפרד ורק הראש נוצר בתבנית.
במחקר מוכרים שלושה סגנונות מרכזיים: צלמיות נשים הידועות כ"צלמיות עמוד יהודאיות" ומציגות נשים בעלות תסרוקת מודגשת שידיהן תחת החזה, צלמיות פרשים, וצלמיות בעלי חיים. הכלים שחופו בלבן נצבעו במקור בשלל צבעים כמו אדום, צהוב ושחור.
באשר לתפקידן של הצלמיות בחברה הקדומה, דבי בן־עמי, אוצרת תקופת הברזל ברשות העתיקות, ציינה כי "משמעותן ותפקידן של הצלמיות עדיין אינם ברורים לחלוטין. העובדה שהן נמצאו כמעט בכל בית, ברחובות ובקברים, מלמדת כי היו חפצים שהיו בשימוש יומיומי. זיהוי הדמות ותפקידן של צלמיות העמוד היהודאיות עודו שנוי במחלוקת. בעבר הוצע לזהותן כאלת פריון, אולי האלה אשרה, ואף היו שראו בהן צעצועי ילדים. אולם ייתכן שיש לראות בהן דמות מתווכת, מברכת - מעין קמיע שנועד להביא ברכה, הגנה ומזל לבני הבית. אנו מקווים שהתבנית החדשה שהתגלתה בירושלים תאפשר תובנות חדשות שייסעו במתן תשובות לחלק מהשאלות המעסיקות את המחקר".
שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, התייחס גם הוא לגילוי ואמר: "על פי חז"ל, בית המקדש הראשון חרב בשל שלוש סיבות עיקריות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גילוי התבנית ליצירת צלמיות מימי בית המקדש הראשון בלב ירושלים, מעניק לנו הצצה מוחשית אל העולם שבו פעלו מלכי ונביאי ישראל ואל המציאות הרוחנית והתרבותית שעמה התמודדו. זהו ממצא קטן בממדיו, אבל גדול במשמעותו: הוא מחבר בין דברי המקורות, עדות האדמה והמחקר הארכיאולוגי, ומזכיר שירושלים ממשיכה לחשוף בפנינו פרקים חיים מתולדות העם היהודי בארצו".