כמי שהקדיש את כל חייו הבוגרים לקידום הטיילות ביהודה ושומרון, וכמי שניהל במשך שנים ארוכות את בית ספר שדה כפר עציון, שהיה מהמוסדות הראשונים והמשמעותיים שהובילו מטיילים בארץ יהודה, הרצח ליד הכפר תל זעזע אותי עמוקות. גם התגובות של חלק מקהילת המטיילים בעקבות האירוע העציבו אותי מאוד.
הכרתי היטב את דוד ואחיקם שנרצחו בפיגוע, אהבתי אותם מאוד. עם אחיקם, שעשה שנת שירות בחברה להגנת הטבע, גם טיילתי לא פעם.
אני מכיר היטב את השטח שבו התרחש האירוע. טיילתי שם עם חוקרים מהאקדמיה ועם חובבי ידיעת הארץ. את הדברים האלה אני כותב רק לאחר שנפגשתי עם אחד המטיילים שהיה במקום. הוא אמנם לא ארגן את הטיול, אבל הוא מכיר היטב את השטח והבין היטב את שהתרחש.
לא אפרט כאן את כל פרטי האירוע, שחלקם כבר התבררו, אבל חשוב בעיניי לעמוד על כמה נקודות מהותיות.
ראשית, מדובר בקבוצת מטיילים ותיקה, שחבריה יוצאים לטייל כדי להכיר את הארץ. חלקם מתגוררים ביהודה ושומרון וחלקם בישראל הקטנה.
שנית, המטיילים לא ביקשו ליצור שום חיכוך עם הערבים המקומיים. להפך. הם אף שינו את המסלול שתכננו כדי להימנע מכניסה לאזור מורכב יותר מבחינה ביטחונית.
שלישית, לא מדובר במקום שאליו הגיעו במקרה. זהו חבל ארץ מרהיב, עם נופים נפלאים, מעיינות ובעיקר שפע של אתרי מורשת. אחד המרכזיים שבהם הוא האתר שזוהה על ידי מורנו, פרופ' חנן אשל ז"ל, כעפרה של גדעון. המטיילים הגיעו לשם משום שזהו אזור חשוב, מעניין ומרתק לכל מי שמבקש להכיר את הארץ.
רביעית, האירוע התרחש בשטח B. חשוב להזכיר שבשטחי B אין לרשות הפלסטינית שליטה ביטחונית. אני כמובן סבור שיש לבטל את הסכמי אוסלו, אבל במסגרת המציאות הקיימת חשוב לדייק: מדובר בשטח שנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית. הסכמי אוסלו אוסרים על ישראלים להיכנס לשטחי A.
חמישית, ההתקפה שהובילה לרצח לא התרחשה בתוך הכפר. היא אירעה במרחק של כ-300 מטר מכביש מרכזי שמחבר בין יישובי גב ההר לחוות גלעד.
ולבסוף, לא הצלחתי לברר האם הטיול תואם עם הצבא. בעיניי, טיולים באזורים כאלה צריכים להיות מתואמים, ובאותה מידה הצבא צריך לעשות מאמץ גדול ככל האפשר לאשר אותם ולאפשר לאזרחי ישראל לטייל ולהכיר את הארץ.
לפני 24 שנים, כשהתחלתי לנהל את בית ספר שדה כפר עציון, יהודים כמעט שלא טיילו ביהודה ושומרון, אפילו לא באתרים מרכזיים מאוד. מאז חלף כמעט דור והמציאות השתנתה מקצה לקצה. שבילים נפתחו, אתרים הפכו מוכרים ואלפי ישראלים מגיעים שוב ושוב להכיר ברגליים את חבלי הארץ האלה. ועדיין יש לנו עוד הרבה מה לעשות.
את מסורת הטיולים הזאת לא המצאנו. למדנו אותה בין היתר מדור הפלמ"ח, שביקש להכיר כל שביל וכל פינה בארץ הזאת. אנחנו נשתדל מאוד להמשיך את המורשת הנפלאה הזאת.
כי את המנגינה הטובה של עם ששב לארצו, מבקש להכיר אותה, ללכת בשביליה ולהתחבר לסיפוריה - אי אפשר להפסיק.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית גוש עציון