עם ישראל בארץ ישראל, שנת התשפ"ו.
ימים גדולים, ימים של ישועה. ימים של ריבוי התיישבות, ריבוי תשובה וריבוי תורה. ימים של פריצות דרך רבות שלוקחות את עם ישראל קדימה, אל הגאולה.
ימים של לידה, או במילה אחרת, משבר.
למרבה הפלא, בכמה אופנים המילה הזו מתכתבת עם הימים שאנו עוברים, משבר. ונשאלת השאלה: מה ניתן לעשות על מנת לצלוח את הלידה הנפלאה שאנו בעיצומה ללא נפילות וללא משברים?
איך מתקדמים לשלב הבא של גאולתנו ללא הרוגים מצידנו, ללא מריבות בתוכנו וללא מה שנקרא בעברית מודרנית, משברים?
[תובנה זו עולה לי לאור דברי רבים, ובכללם הרב יצחק גינזבורג שליט"א, שדורנו כולו הוא "דור נשי", ובעצם כולנו יחד נמצאים בעיצומה של לידה. מתוך מבט זה מתבקשת השאלה כיצד עלינו להתנהל בזמן הזה באופן שיעורר עלינו רחמי שמיים.]
רציתי להציע כיוון.
במשנה כתוב כי על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בחלה, בנידה ובהדלקת הנר.
אולי ניתן ללמוד מכאן במה עלינו להתחזק, כל אחד ואחת באופן פרטי, וכולנו כציבור וכעם באופן כללי.
להתחזק בהדלקת הנר, הכוונה היא להתחזק במצוות עשה. הדלקת הנר ידועה כמצווה חביבה, מצווה שבנות ישראל אינן מוותרות עליה, והן מקיימות אותה בשמחה ומתוך חיבור פנימי עמוק. כך עלינו, בפרט ובכלל, לקיים את כל המצוות בהידור, בשמחה ומתוך חיבור פנימי עמוק.
להתחזק בהלכות נידה, הכוונה היא להתחזק בשמירת ההלכה על כל פרטיה, בלי פשרות ובלי התחכמויות, במצוות לא תעשה ובכל המצוות.
להתחזק בחלה, זו דוגמה מצוינת להידור מצווה. הרי יש חלות בשפע בכל סופר ומכולת, אך ישראל קדושים מהדרים מתוך חפץ פנימי ומתוך שמחה של מצווה, להתחייב במצווה ולהפריש חלה. כך עלינו, כפרטים וככלל, לחפש ולמצוא עוד ועוד דברים טובים ולעשותם בשמחה ולפנים משורת הדין.
ויש כאן נקודה מעניינת נוספת: שלוש המצוות האלה הן מצוות שבין אדם למקום, אך שלושתן מיטיבות להפליא גם עם היחסים שבין אדם לחברו.
הדלקת הנר מביאה לשלום בית.
נידה מסייעת לקיום שלום הבית והבית לאורך ימים ושנים.
וחלה, מכינים אוכל טוב ומיטיבים עם כל הסובבים. ועוד, כשאדם מכין אוכל הוא אינו משאיר אותו רק לעצמו, אלא מיטיב גם עם הכוהנים.
לסיכום, לצד ההשתדלות המעשית שניתן ורצוי לעשות בבניין התורה, העם והארץ, עלינו להתחזק במצוות עשה ולא תעשה, על כל פרטי הדינים ועד להידורי המצווה. מתוך אהבת ישראל נזכה להתקדם לגאולה בעזרת ה', בלי אסונות נוספים, עד לסוף הטוב שנזכה לו במהרה, בביאת הגואל, בניצחון ישראל ובבניין אריאל.