חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד מציב בשנים האחרונות את סוגיית הצווים המינהליים כאחד המאבקים העקרוניים שלו בזירה הציבורית.
מבחינתו, השאלה איננה אם אדם מסוים חשוד בעבירות חמורות, וגם לא אם עמדותיו מקובלות או מעוררות מחלוקת. השאלה היא מה מותר למדינה לעשות לאזרח לפני שהעמידה אותו למשפט ולפני שהוכחה אשמתו.
בריאיון לערוץ 7, לאחר שביקר היום במגרש הרוסים את טל ינון דרדיק, החשוד בעבירות חמורות נגד פלסטינים, הציג הלוי עמדה נחרצת נגד הפעלת סנקציות מינהליות כלפי אזרחים ללא הליך משפטי. לדבריו, זמן קצר לפני הריאיון נמסר לו כי דרדיק הועבר לבית החולים בשל דופק נמוך.
אלא שהלוי מבקש שלא למקד את הדיון רק באדם אחד. מבחינתו מדובר בשאלה עקרונית הרבה יותר הנוגעת לגבולות הכוח שמדינה דמוקרטית רשאית להפעיל כלפי אזרחיה.
"אני לא רוצה לחיות, וכמוני אזרחים רבים, אני חושב רוב החברה הישראלית לא רוצה לחיות, בחברה שבה אלוף פיקוד, שר, ראש שב"כ, לא חשוב, בעל שררה, יחזיק אותך במעצר מינהלי או בסנקציות מינהליות בלי שהוגש נגדך עכשיו איזשהו כתב אישום, בלי שהתנהל משפט והיה עליך הליך הוגן, והיה לך עורך דין ויכולת להתמודד עם הטענות נגדך, ובלי שהורשעת. זה בלתי נסבל", אמר.
הלוי לא התווכח עם עצם האפשרות לקיומם של חשדות נגד עצור כזה או אחר. להפך: הוא טען כי אם קיימות ראיות לעבירה, הדרך להתמודד איתן היא באמצעות מערכת אכיפת החוק ובית המשפט.
"אם יש ראיות לגבי פלוני אלמוני, הוא עבריין ואני מתנגד לכל אלימות ולכל אנרכיזם. יגישו נגדו ראיות, יעמוד למשפט, ואם הוא אשם - יישב בכלא. יישב שנה, יישב שנתיים, יישב עשרים שנה, כמו כל עבריין", אמר.
זהו גם לב הטיעון של הלוי: התנגדות לצווים מינהליים אינה, לשיטתו, דרישה להתעלם מעבריינות. היא דרישה שהמדינה תוכיח אותה. לדבריו, כאשר אלוף פיקוד מטיל על אזרח מגבלות הפוגעות בחופש התנועה, בחופש העיסוק וביכולתו להתגורר בביתו, מבלי שהורשע בבית משפט, נחצה גבול שאסור למדינה דמוקרטית להשלים איתו.
הלוי אף הרחיב את העיקרון מעבר למקרה הנוכחי. כשנשאל אם התנגדותו חלה גם על צווים נגד פלסטינים השיב כי מבחינתו קו ההבחנה צריך לעבור בין אויב לבין אזרח. "על כל אזרח, ולא חשוב אגב מה המוצא האתני, יהודי או ערבי, אם הוא לא אויב המדינה, הוא זכאי להליך הוגן", הדגיש.
לדבריו, כאשר מדובר באויב במסגרת מלחמה חלים כללים אחרים. מנגד, כאשר המדינה מתמודדת עם חשד לעבירה פלילית של אזרח, חמורה ככל שתהיה, עליה לפעול במסגרת הדין הפלילי ולהעמיד את החשוד למשפט.
הלוי גם דוחה את השימוש במונח "טרור יהודי". לדבריו, אם אדם ביהודה ושומרון מבצע מעשה אלים, יש לחקור אותו ולהעמידו לדין בהתאם למעשיו, אך אין להפוך את ציבור המתיישבים כולו לאויב.
"מתיישבי יהודה ושומרון הם לא אויבים", אמר. "אם יש מישהו אלים שם, אם יש מישהו שעשה פעולה אלימה, ידונו בו, יעצרו אותו, הכול בסדר".
במהלך הריאיון הפנה הלוי ביקורת גם כלפי האופן שבו, לטענתו, רשויות האכיפה נוהגות במקרים אחרים. כחבר ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביטחון לאומי, הוא טען כי קיימים גורמים המעורבים בפשיעה חמורה, באיומים ובגביית דמי חסות, אך כלפיהם המערכת מקפידה לדרוש ראיות והליך משפטי.
מכאן, לדבריו, עולה השאלה מדוע דווקא כאשר מדובר במתיישבים ביהודה ושומרון מוכנה המדינה להשתמש בכלים מינהליים.
הלוי הזכיר כי שר הביטחון ישראל כ"ץ הודיע בתחילת כהונתו על הפסקת השימוש במעצרים מינהליים נגד מתיישבים יהודים, אך לטענתו בפועל נוצרו מסלולים אחרים של צווים והגבלות. "ישראל כ"ץ עשה דבר חשוב מאוד בתחילת הקדנציה שלו. הוא חייב להשלים את הפעולה הזאת", אמר הלוי. "הוא לא יכול להסכים לכך שימשיכו להיות צווים מינהליים על מתנחלים".
מבחינת הלוי, המאבק איננו על הזכות של אדם להימלט מאחריות למעשיו. הוא מבקש להגן על עיקרון אחר: גם אדם החשוד במעשים קשים זכאי לדעת במה הוא מואשם, להתמודד עם הראיות נגדו ולקבל את יומו בבית המשפט. את המסר המרכזי שלו סיכם הלוי בקריאה להתנגד לשימוש בסנקציות הפוגעות בחירותם של אזרחים ללא משפט: "כל איש מוסרי חייב להתקומם על הדבר הזה, שעוקפים אנשים שאינם אויבי המדינה ומשתמשים כלפיהם בסנקציות ללא הליך של חקירה, של הרשעה ושל משפט".