מפגש מרגש התקיים לאחרונה ביד ושם, כאשר בנו, נכדו ונינו של שלמה קנובל ז"ל הגיעו לצפות מקרוב בתנ"ך מיניאטורי שכתב בגטו לודז' במהלך השואה.
התנ"ך, שגודלו כקופסת גפרורים, נכתב כולו בכתב מיקרוגרפי במשך כשלוש שנים והפך לאחד הפריטים הייחודיים השמורים ביד ושם.
קנובל, שחי בגטו יחד עם אשתו שפרה ובנם הקטן חיים אלתר, עבד בבית חרושת לייצור נעליים צבאיות. בזמנו הפנוי הקדיש שעות לכתיבת התנ"ך בפינה קטנה בביתם, ואת הדיו המיוחד שבו השתמש רכש באמצעות קצבת הלחם של המשפחה. בנו הפעוט נהג לומר בגאווה: "אבא שלי כותב תנ"ך".
בשנת 1943 השלים קנובל את היצירה וכרך אותה לספר זעיר בן 85 עמודים, הכולל גם איורי מיקרוגרפיה, ובהם דיוקנו של ראש היודנראט בגטו לודז', חיים רומקובסקי, העשוי כולו מפסוקי תנ"ך זעירים. לאחר מכן העניק את הספר לרומקובסקי כמתנה.
בנם של שלמה ושפרה נרצח בשואה, אולם בני הזוג שרדו, ולאחר המלחמה נולד להם בן נוסף. בשנת 1972 עלו לישראל, בעוד קנובל היה משוכנע שהתנ"ך שכתב אבד לעד.
לאחר המלחמה שבה שורדת השואה בלה ביאליק לגטו לודז' החרב, שם מצאה את התנ"ך הזעיר לצד חנוכייה מתקפלת זעירה.
בשנת 1983 תרמה את שני הפריטים ליד ושם, מבלי שזהות יוצר התנ"ך הייתה ידועה. שנה לאחר מכן, בעקבות פרסום על הפריטים בכנס ניצולי גטו לודז', התקבלה ביד ושם שיחת טלפון מאדם שהכיר את היוצר. כך, 41 שנים לאחר שמסר את התנ"ך, זכה שלמה קנובל להחזיק שוב ביצירה שכתב. האירוע סוקר אז ב-1984 בטלוויזיה הישראלית.
לפני כשבועיים הגיעו ליד ושם שלושה דורות ממשפחת קנובל לקראת בר המצווה של הנין. "הגענו ליד ושם לקראת בר מצווה של הנין כשהמפגש עם התנ"ך ובעצם עם הסיפור המשפחתי מהווה מעין סגירת מעגל", סיפר אבי קנובל, בנו של שלמה. "הדור הצעיר הכיר את הסיפור באופן כללי מאוד אך המפגש עם הפריט עצמו ריגש את כולם מאוד".
