פודקאסט חדש בערוץ 7 | כך הפך גלעד לאור של עם ישראל

עשר דקות לפני כניסת השבת, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, נשמעו דפיקות בדלת בית משפחת ניצן בשילה.

יעקב ניצן היה בטוח שמדובר בחיילים שהוזמנו לסעודת שבת, אבל כשפתח את הדלת ראה שלושה קצינים. "שאלתי אותם מי", הוא משחזר, "והם אמרו: גלעד". באותו רגע ביקש מהם להמתין מחוץ לבית. "אמרתי להם: 'זו בשורה שאני לא מקבל לבד'. קראתי לאשתי יהודית, ורק אז נכנסו הקצינים ובישרו לנו שגלעד נהרג".

סמ"ר גלעד ניצן, לוחם בסיירת גבעתי, נפל ביום השמיני לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. יחד עם מפקדו יהודה כהן וחברו יונדב לוינשטיין, נתקל בכוח מחבלים שיצא מפיר מנהרה. השלושה הסתערו לעבר מקור הירי ובכך מנעו פגיעה קשה בכוח כולו. גם ברגעיו האחרונים, מספר אביו, גלעד לא חשב על עצמו. "הוא נהרג כשהוא מנסה לחבוש את יונדב תחת אש. על המעשה הזה הוא אף הומלץ לצל"ש. זה מסכם היטב את מי שהוא היה - גם בחיים וגם במותו".

יעקב מתקשה לדבר על בנו במונחים של עבר. מבחינתו, גלעד עדיין ממשיך להשפיע על המציאות. "אין יום שאני לא מקבל דרישת שלום מגלעד", הוא אומר. "אנחנו כל הזמן מגלים עוד סיפורים, עוד אנשים שהוא נגע בהם, עוד מחברות שכתב בהן. הוא היה ילד פשוט, נקי, שמח, בלי מחיצות. המפקד שלו סיפר שמעולם לא היה צריך לחפש מתנדבים כשגלעד היה לידו - הוא תמיד היה הראשון".

אחד הזיכרונות החזקים שנצרבו בו התרחש דווקא שנים קודם לכן. גלעד חזר מטיול בית ספר, ובטעות ננעלה בפניו דלת הבית. במקום להעיר את הוריו, הוא פרש שק שינה ליד הדלת וישן בחוץ. "בבוקר שאלתי אותו למה לא העיר אותי", מספר האב, "והוא ענה בפשטות: 'אבא, לא רציתי להעיר אותך'. זאת הייתה דרך החיים שלו".

את יום הולדתו של גלעד, שנולד בב' באב בשנת 2002, החליטה המשפחה להפוך דווקא ליום של אהבת חינם. "שאלנו את עצמנו איך מציינים יום הולדת לילד שכבר איננו", מספר יעקב. "הבנו שהוא השאיר אחריו חותם של אור, והחלטנו להעצים אותו". מה שהחל כיוזמה משפחתית הפך בתוך זמן קצר למיזם ארצי. תנועות נוער, בתי ספר, משרדי עורכי דין, חברות הייטק, בתי חולים ואלפי אנשים ברחבי הארץ החלו לחלק פרחים, מכתבים, מתנות קטנות ומחוות של חסד לזכרו. "כולם טובים", הוא אומר בחיוך. "רק צריך להדליק את הניצוץ".

גם ברגעי הכאב הקשים ביותר, הוא מספר, האור של גלעד ממשיך להאיר. כך היה בפסח הראשון לאחר נפילתו, כאשר חברו של גלעד, שעבר תהליך גיור בצה"ל, התקשר וביקש להצטרף לליל הסדר בבית המשפחה. "הוא אמר לי שגלעד תמיד אמר לו שאם הוא רוצה לחוות ליל סדר אמיתי, הוא חייב לעשות אותו אצלנו. באותו רגע הבנתי שהנוכחות הפיזית של גלעד חסרה, אבל האור שהוא השאיר ממלא את הבית".

מאז נפילתו הפך יעקב לאחד ממייסדי פורום הגבורה, והוא ממשיך להשמיע קול ציבורי בנושאי ביטחון, מלחמה וגיוס. לדבריו, מדינת ישראל חייבת לנהוג בנחישות רבה יותר. "כל דבר שהוא לא החלטי, כל דשדוש, פוגע בחיילים. כששולחים אנשים למלחמה, צריך לדעת גם להחזיק את השטח ולא לחזור שוב ושוב לאותם מקומות".

יעקב מקפיד שלא להשתמש בביטוי "שמותם לא יהיה לשווא". מבחינתו, גלעד כבר השפיע על עם ישראל. "אני חושב שבחייו ובמותו הוא נתן כוח לעם ישראל. הוא הציל חיים בקרב, ואחר כך נתן כוח לעוד המון אנשים לעשות טוב ולהמשיך קדימה".

גם בסוגיית הגיוס הוא מדבר בבהירות. "יש אמירות שצריכות להיאמר ואמת שצריכה להישמע", הוא אומר. "גם אם אני אוהב מאוד אנשים מסוימים בפוליטיקה, כשנאמרים דברים נגד הגיוס - מבחינתי זה קו אדום". עם זאת, הוא מגלה כי למרות פניות שקיבל ממפלגות שונות, החליט שלא להיכנס לפוליטיקה. "אני מעדיף להמשיך להשפיע מבחוץ".

לקראת סיום הריאיון הוא נשאל כיצד מצליחים לקום בכל בוקר עם החלל העצום שהותיר הבן. תשובתו חוזרת לרגע קטן מתקופת הגיבוש של גלעד לסיירת. "אמא שלו שאלה אותו איך עבר את הגיבוש", הוא מספר. "הוא ענה שכתב על יד אחת 'לא להתייאש' ועל היד השנייה 'להיות בשמחה תמיד'. כל פעם שנפל, הסתכל על הידיים וקם מחדש". יעקב עוצר לרגע ומוסיף: "זו הצוואה שלו. כולנו נופלים לפעמים, אבל צריך להסתכל קדימה, לא להתייאש ולהמשיך בשמחה".