בשעה שבמערכת הביטחון מנסים לבלום את גל הפיגועים ביהודה ושומרון, תא"ל (מיל') ארז וינר, יו"ר תנועת "הביטחוניסטים", סבור שהבעיה אינה רק ביטחונית - אלא בעיקר תפיסתית.
לדבריו, הטרור אינו תופעה שהתפרצה בימים האחרונים, אלא תהליך מתמשך שנמשך כבר חודשים ארוכים, בעוד ישראל מגיבה באיחור ואינה מטפלת בשורש הבעיה.
"כולם מדברים על גל טרור חדש", אומר וינר בראיון לערוץ 7, "אבל מבחינתי זה לא גל חדש. כבר חודשים ארוכים מנסים להצית חוות, מרעילים עדרים ותוקפים רועים. האירועים האחרונים פשוט קיבלו יותר תשומת לב ציבורית, אבל המציאות הזו קיימת כבר תקופה ארוכה".
לדבריו, לאחר מתקפת השבעה באוקטובר חל שינוי דרמטי בהתנהלות צה"ל ביהודה ושומרון. "הייתה הלם, וצה"ל פעל בעוצמה, בעיקר באמצעות כוחות מילואים. לא העלמנו עין משום אירוע, גם לא מזריקת אבן אחת. המדיניות התקיפה הזאת הורידה את רמת האלימות והחיכוך באופן משמעותי".
אלא שלטענתו, דווקא השיפור הביטחוני הוביל לשאננות. "כשהמצב נרגע, הורדנו את הרגל מהגז. במקביל נמשך כל הזמן קמפיין ההסתה של הרשות הפלסטינית - במערכת החינוך, בתקשורת ובשיח הציבורי".
וינר סבור כי גם השיח סביב התרחבות ההתיישבות ביהודה ושומרון תרם להסלמה. "ככל שההתיישבות התחזקה, כך גברה גם ההסתה הפלסטינית נגדה. במקביל מתנהל קמפיין רחב של 'אלימות המתנחלים', שמובילים ארגונים ישראליים בשיתוף עמותות בינלאומיות וגופים שונים של האו"ם. כל אלה יוצרים מציאות שמעודדת עוד אלימות".
מול ההתפתחויות הללו הוא קורא לחזרה למדיניות התקפית. "צריך להשיב את היד הקשה שאפיינה את התקופה שאחרי השבעה באוקטובר - לא רק בפשיטות ובמעצרים, אלא גם במישור האזרחי. בסופו של דבר נמדדים לפי התגובה של הצד השני".
לדבריו, הפלסטינים רואים באחיזה בקרקע יעד מרכזי, ולכן גם התגובה הישראלית צריכה להיות בהתאם. "אם אבו מאזן כבר הכריז שאוסלו מת, אין סיבה שרק ישראל תמשיך להתנהל כאילו ההסכמים עדיין קיימים. צריך להבין שהרשות הפלסטינית אינה שותפה אלא גורם עוין".
וינר מפנה אצבע מאשימה כלפי הרשות הפלסטינית וטוען כי היא ממשיכה להסית לטרור ואף לתמוך בו. "זו רשות חמושה, מסיתה, תומכת טרור ומממנת טרור. ובכל זאת יש מי שממשיכים לדבר על חיזוקה ואפילו על הבאתה לשלוט בעזה. הגיע הזמן לומר את הדברים כפי שהם".
ברקע הדברים הוא מזכיר כי לדבריו, עשרות שוטרים של הרשות הפלסטינית היו מעורבים בפעולות טרור בשנתיים האחרונות, וטוען כי יש להפסיק לראות ברשות נכס ביטחוני.
את הלקח המרכזי מהשבעה באוקטובר הוא מנסח כאזהרה מפני התעלמות מהתרעות. "לפני השבעה באוקטובר היו אנשים שהזהירו מפני חמאס, אבל רבים התייחסו אליהם כאל הזויים. בדיעבד התברר שהם צדקו. אסור שנחזור על אותה טעות גם מול הרשות הפלסטינית".
כשעולה סוגיית המחסור בכוח אדם, וינר אינו מקבל את ההנחה שזהו החסם המרכזי. לדבריו, הבעיה היא אופן הפעלת הכוחות. "אנחנו מפזרים מעט מאוד חיילים על פני שטח גדול. כשפועלים בצורה התקפית, ממוקדת ויוזמת, אפשר להשיג הרבה יותר גם עם פחות כוח אדם".
לכן הוא מציע לרכז מאמץ באזורים מוגדרים, לחזק את האחיזה הישראלית בשטח ולהפעיל את הכוחות באופן ממוקד, תוך שיתוף פעולה עם ההתיישבות המקומית. "לא חייבים לעשות הכול בבת אחת. אפשר להתחיל באזור אחד, או במבצע לאיסוף נשק בלתי חוקי בעיר אחת. העיקר הוא לקבל החלטה שמתחילים לפעול".
את דבריו מסיים וינר באזהרה חריפה במיוחד: "האיום האמיתי על מדינת ישראל אינו רק עזה, לבנון או איראן. הוא גם מאות אלפי כלי הנשק שהוברחו לאזור, ארגוני הפשיעה והרשות הפלסטינית. אם לא נטפל בזה בזמן, השבעה באוקטובר עלול להתברר רק כקדימון למה שעוד עלול לקרות".