שיעור האינפלציה בשבע שעבר על ידי הלמ"ס בשיעור 1.6% בלבד, משקף את הרמה הנמוכה ביותר מזה חמש שנים.
כאשר האינפלציה כבר נמצאת עמוק בתוך יעד המחירים, ראוי לבחון האם הריבית הגבוהה ממשיכה לשרת את המשק, או שמא הפכה לבלם המרכזי לצמיחת המשק.
לאורך חודשים ארוכים שב נגיד בנק ישראל ומזהיר שאי הוודאות הגיאו פוליטית, התרחבות הגירעון, המחסור בכוח אדם בענף הבנייה והתנודתיות בשער החליפין מחייבים משנה זהירות בקביעת קצב הפחתת הריבית. אלא שתפקידה המרכזי של המדיניות המוניטרית הוא לא רק להגיב לאיומים פוטנציאליים, אלא בראש ובראשונה להתאים את עצמה לנתוני המאקרו בפועל.
כאשר בוחנים את מכלול הנתונים שהתפרסמו בחודשים האחרונים, מההתמתנות המתמשכת באינפלציה, דרך היציבות המרשימה של שוק התעסוקה וחוסנו של המשק הישראלי, מתברר שחלק ניכר מהחששות שעליהם נשענה המדיניות המוניטרית התמוססו משמעותית. זו אינה הפעם הראשונה שבה הכלכלה הישראלית מפריכה תחזיות פסימיות; עוד בימי הרפורמה המשפטית חתמו יותר מ־300 כלכלנים על מכתבים שהזהירו מפני פגיעה קשה בכלכלה, באמון המשקיעים ובצמיחה, כאשר לאחר פרוץ המלחמה הערכות רק הלכו וגברו.
אך למרות מלחמה ממושכת, גיוס מאות אלפי אנשי מילואים והוצאות ביטחוניות חסרות תקדים, המשק הישראלי ממשיך להפגין עמידות מדהימה: שיעור האבטלה נותר מהנמוכים במדינות ה-OECD, המדינה גייסה חוב בהנפקות שזכו לביקושים של פי 4.6 מהיקף ההנפקה, הפעילות הכלכלית נמשכה והמערכת הפיננסית הישראלית שמרה על עוצמה שהדהימה אנליסטים מובילים בעולם.
למרות מלחמה ממושכת, הגירעון שהתרחב בעקבות ההוצאות הביטחוניות והעלייה ביחס החוב־תוצר לכ־68%-69%, המשק הישראלי ממשיך להפגין חוסן יוצא דופן. יחס החוב תוצר אמנם גבוה משמעותית מזה ששרר ערב המלחמה, אך הוא עדיין נמוך מזה של רבות מהכלכלות המובילות באירופה; צרפת (מעל 110%), איטליה(135%) ובספרד ובבריטניה (100%), ובפינלנד כבר מתקרב ל־90%. אפילו גרמניה, שנחשבה במשך שנים לסמל של משמעת תקציבית, מתקרבת בצעדי ענק לרמת החוב של ישראל.
הותרת הריבית ברמתה הגבוהה מייקרת את עלות האשראי לכל אורך המשק: ממשכנתאות למשקי בית ועד הלוואות לעסקים וליזמים. כתוצאה מכך אלפי זוגות צעירים דוחים את רכישת הדירה הראשונה ונשארים זמן רב יותר בשוק השכירות, דבר שממשיך להוביל לדחיפת מחירי השכירות כלפי מעלה. שכר הדירה בחוזים חדשים עלה בשנה האחרונה בכ־5.2%, ובחוזים מתחדשים בכ־3.7%. במקביל, עלויות המימון הגבוהות גורמות ליזמים להקפיא פרויקטים חדשים, לדחיית השקעות מצד בעלי חברות ותאגידים בין לאומיים וגורם לאזרח הפרטי להישאר באזור הבטוח והלא מתגמל בדמות של פיקדונות בנקאיים במקום לתור אחר אפיקי יזמות וחדשנות.
גם נתוני שוק הדיור מאותתים שהגיעה העת להפחתת ריבית משמעותית; מלאי הדירות החדשות חצה את רף 80 אלף היחידות, וגם לאחר מספר הפחתות מינוריות של רבע אחוז כל אחת, עלויות המימון ממשיכות להכביד הן על היזמים והן על רוכשי הדירות. אין פירוש הדבר שבנק ישראל צריך לזנוח את מחויבותו ליציבות מחירים, אבל אחריות מוניטרית אינה רק נמדדת ביכולת ללחוץ על הבלם, אלא גם ביכולת לזהות בזמן שינוי נסיבות, ולהגיב אליהן בגמישות ובאחריות. הפתרון הקל ביותר עבור כל בנק מרכזי היא הותרת הריבית ללא שינוי, אך האתגר המקצועי האמיתי הוא גם לדעת לקבל החלטות שכרוכות באי ודאות. במידה והלחצים האינפלציוניים ישובו ויתגברו, תמיד ניתן להעלות את הריבית מחדש.
המשק הישראלי הוכיח בשנתיים האחרונות חוסן יוצא דופן מול אתגרים שהיו גורמים לקריסת הכלכלה במדינות רבות והגיע הזמן שגם המדיניות המוניטרית תביע בו אמון דומה; זהו בדיוק הרגע שבו בנק ישראל צריך להאמין בכלכלה הישראלית, כפי שהכלכלה הישראלית הוכיחה שוב ושוב שקיבלה בזכות את הקרדיט הבין לאומי שמגיע לה.
רו"ח שי אלון הוא ראש מועצת בית אל ויו"ר ועדת הכספים במרכז לשלטון מקומי