הטור הזה אינו עוסק בסוגיית הגיוס ולא בא לשכנע בעמדה כזו או אחרת במחלוקת הפוליטית.
מטרתו להתמקד בנקודה מושתקת וקריטית: הצורך הדחוף לעשות בידול מוחלט בין הציבור החרדי לבין חבורת הקיצוניים, ולהבהיר עד כמה הרוב הוא הנפגע הראשון והעיקרי ממעשיו של הקומץ הזה.
כדי להבין את העוול המתרחש בימים אלו, חשוב להניח מראש את הוויכוח הציבורי בסוגיית הגיוס בצד. הנושא הטעון הזה זקוק להידברות כנה ולשיח עמוק, אך כשאנשי תקשורת ופוליטיקאים משני הצדדים בוחרים ללבות את האש, קולם של הציבורים השפויים והמתונים נחנק. האירועים האחרונים אינם עוסקים בחוק או באסטרטגיה, אלא במוסריות אנושית בסיסית בכלל, ברגישות יהודית בפרט, ובדמותה של התורה.
פטירתו הטרגית של הרב יעקב אהרן פרבר ז"ל, אב לשישה ילדים שנפטר ממחלה בגיל שלושים ושתיים בלבד, הציבה מראה נוקבת. תרומתו הנרחבת לשילוב חרדים מהמיינסטרים החסידי בתוך צה"ל הייתה למורת רוחם המוחלטת של אנשי הקבוצה הקיצונית. עם בשורת איוב זו על פטירתו של אדם שנאבק על חייו, הללו שאגו בשמחה, ארגנו כיבוד ובירכו על הטרגדיה. גילויי הצהלה הללו אינם קשורים לוויכוח פוליטי, אלא להיעדר מוחלט של מוסר, דרך ארץ ויראת שמיים.
חובת הדיוק דורשת להבהיר כי קבוצות אלו אינן מייצגות את הציבור החרדי, ואין מדובר בזרם בתוכו. הציבור החרדי המרכזי אינו נדרש אפילו לקרוא לעברם "הפרד נא מעלי", שכן לציבור החרדי אין עמם שום שותפות, לא בהנהגה הרוחנית, לא בהשקפה ולא באורח החיים.
הזהות החרדית אינה נמדדת בלבוש בלבד, אלא במחויבות להלכה, בזהירות בכבוד הבריות ובחרדה מפני חילול השם. כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך, במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. מי שרומס אבל של אלמנה ויתומים ומייצר חילול השם נורא, גזר על עצמו נתק מוחלט מעולם התורה.
בעוד שהאזרח הממוצע פוגש את חבורת הקיצוניים בעיקר כפגע תחבורתי או בסרטוני רשת מקוממים, הציבור החרדי סובל מהם באופן ישיר ויומיומי. הסבל הזה מתבטא ברדיפה של תלמידי חכמים ורבנים, בהפגנות מתחת לבתי משפחות, ובאיומים על כל אדם או בעל עסק שאינו מתיישר לפי תכתיביהם. הוא מתבטא בגזילת השם הטוב ובהכתמת מיליון אזרחים שומרי תורה ומצוות הנאלצים לספוג גילויי איבה במרחב הציבורי בשל מעשיהם של בודדים, וכן בפריקת עול מפורשת ובביזוי גדולי הדור.
אגב, אפילו בחסימות הכבישים המדוברות מדובר לרוב בקומץ נערים שולי לחלוטין, שסביבם נעמדים סקרנים ומייצרים רושם מוטעה של הפגנה המונית. בפועל אלו שולי השוליים, שלבושם חרדי אך התנהגותם רחוקה מכל תורה ומוסר.
לצערנו, גורמים פוליטיים ותקשורתיים מנצלים מעשים נתעבים אלו כדי לגזור עוד כותרת, להוסיף שמן למדורת ההסתה, וממתגים את אמירות הקיצוניים כעמדה החרדית המייצגת. מדובר בעיוות חמור של הפיכת הציבור הסובל ממעשי הקיצוניים לאשם בהם. המעשה המחפיר השבוע הוכיח גם לאלו שטעו והתבלבלו, שהם אינם מייצגים, אינם קשורים, וכאשר הזרקור מופנה אל האכזריות שלהם, מתברר עד כמה המרחק בינם לבין היהדות החרדית הוא כרחוק מזרח ממערב.
אפשר להתווכח על עמדות, וכמובן אפשר לשאוף להידברות מכבדת וראויה בסוגיות הלאומיות, כזו שתביא להבנה שתניב פירות. אך מול אכזריות ורדיפה פנימית אין מקום למורכבות. הציבור החרדי אינו מגבה את השוליים הללו. מדובר בקומץ נבדל שאין לו שום חלק בציבור הנורמטיבי, בעוד הרוב המכריע מתבייש בהם ומשלם את המחיר הכבד ביותר כמי שסובל מנחת זרועם.