קבלו אותה, את מלכת המילים החדשות של השיח הישראלי, "חיכוך". מילה תמימה לכאורה, אך כזו שהפכה למכבסת מילים המטשטשת את הגבול בין תוקפן לקורבן.
בפיזיקה משמעות המילה חיכוך, זהו הכח המתנגד בין שני משטחים הנוגעים זה בזה, ברפואה חיכוך מתאר שפשוף או התחככות בין רקמות, איברים או משטחים בגוף, באמונה חיכוך הוא המפגש בין האמונה לבין המציאות רעיונות וחוויות המעמידים אותה במבחן.
אלא שבישראל של השנים האחרונות קיבלה המילה משמעות חדשה, היא חדלה לתאר מציאות והחלה לעצב תודעה.
במציאות הישראלית החדשה בקרב חלקים מסוימים בחברה, חיכוך פירושו יהודים רשעים, מתנחלים, טרוריסטים, שונאי אדם וחובבי רצח תינוקות פלשתינאים, חיכוך 2026 על פי האוטו אנטישמיים המקומיים, הוא יהודים המעזים לצאת לטייל בארץ ישראל, לפגוש ערבים תמימים, נפלאים, שוחרי שלום, המגיעים בסבר פנים יפות ובנפש חפצה לרעות את הצאן בשטחים הפתוחים ומגינים על עצמם ועל צאנם מהמתנחלים אוכלי המוות.
החיכוך היהודי ערבי לא החל אתמול, הוא מלווה את שיבת ציון מראשיתה, עוד טרם שנות התקומה, הגאולה והתחייה, כבר בתרפ"ט התחככו ערבים ביהודים, ב-1948 התחככו ערבים, לא רק מפלשתינה אלא מהשכונה כולה, ביהודים, אודים מוצלים שהגיעו מהתופת לארץ אבותם, ליהודים שהגיעו מהגולות הדוויות אשר גם בם התחככו בהם.
החיכוך נמשך מאז ובכל יום, במדינה היהודית הדמוקרטית, באוטובוסים, במסעדות, בטרמפיאדות, ברחובות, בבתי הכנסת ובבתי המדרש, בקניונים, בבתי הספר, חיכוך של נהרות דם, שבילים של אש ויובלים של שנאה.
החיכוך החדש נולד ממצוקתם של יהודים, אחים, אשר מאמרו הנודע של ברל כצנלסון, מחוויר אל מול הטנטרום שאחז בחלק מהעם היהודי, חלק קטן אך השולט עדיין במוקדי הכוח וההשפעה, כה אמר ברל, אשר יורשיו הם מראשי שונאים אחיהם ובני עמם: "...היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה האויב עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד ורצח וכל אונס ממלא את ליבם רגש ההערצה והתמכרות..."
אירוע הרצח המתועב של רס"ן יובל עזרא הי"ד ואיש כיתת הכוננות בניהו מלט הי"ד. בפאתי כפר פלשתיני אשר חלק מיושביו יצאו ממנו להתחכך ביהודים המטיילים בדרכים בהם פסעו אבות אבותם, גנבו את הנשק, ירו ורצחו.
אירוע טרוף הדעת שאחז בחלק מראשי מפלגות השמאל הקיצוני, הרדיקלי, המשיחי והפרוגרסיבי, אשר עוד טרם שהובאו בניהו ויובל למנוחת עולמים, הסתערו מיליציות השנאה ופלנגות האיבה והאשימו את היהודים ברצח עצמם, הם כינו את הרוצח גיבור המגן על ביתו ועל כפרו מפני הטרוריסטים היהודים.
ההאשמה המתועבת והאנטישמית של היהודים, הקורבנות, ברצח של עצמם, היא מחלה חשוכת מרפא, מחלה המכשירה את רצח היהודים הבא.
החיכוך, שיש בחולים במחלה חשוכת המרפא הסבורים כי אינו מקרה והוא מתוכנן, והינה שיטה של ראש ממשלת ישראל וחלק משריו כדי להבעיר את השטח ולנצל את המצב לקושש קולות בבחירות.
החולים, מייסדי עלילת הדם מספר, מי יודע כמה, מייצרים ומייצאים לארץ ולעולם את עלילת אלימות תתי האדם, המתנחלים, הטרוריסטים היהודיים, בהם המצדדים באויב, הרואים ברוצח קורבן.
המאשימים את היהודים המטיילים בארץ ישראל, המבקשים להגן על עצמם, במותם, אינם ראויים להיות חלק מהשיח הלגיטימי, מי שמאשים את אחיו באופן פבלובי, מתוך פוזיציה, מתוך עיוורון של איבוד מצפן ומצפון, הוא אח הזקוק לחמלה ולגמילה ממחלת השנאה העצמית.
המילה 'חיכוך' אינה עוד מונח תיאורי, היא הפכה, לעיתים, למנגנון המטשטש אחריות מוסרית ומלבין אלימות.
חברה שמאמצת שפה המטשטשת את ההבחנה בין רוצח לנרצח מסכנת לא רק את האמת, אלא גם את יכולתה להגן על עצמה זהו החיכוך האמיתי המאיים על החברה הישראלית.
כשמשנים את משמעותן של מילים, משנים גם את משמעותם של המעשים כאשר רצח הופך ל'חיכוך', הדרך לטשטוש האמת קצרה מאוד.