לצערי יצא לי לשמוע לא פעם אחת טענה קשה, לפיה עלייה להר הבית מבטאת, חלילה, זלזול בגדולי ישראל ובמוסרי התורה. ברצוני להתייחס לדברים הללו, ולהראות כיצד המציאות הפוכה לחלוטין.
אפתח בסיפור אישי. לפני מספר שנים פנה אליי תלמיד חכם חשוב, רב קהילה שזכה ללמוד ב"ישיבות הקו". הוא תמה בפניי: "שמעתי שאתה עולה להר הבית, הכיצד?!". השבתי לו בשאלה: "אילו מו"ר הרב צבי ישראל טאו שליט"א היה מורה שהמציאות השתנתה וכי קיימת חובה לעלות להר הבית - בעוד שאר הרבנים האוסרים היו עומדים בדעתם - האם היית עולה?". הרב ענה ללא היסוס כי היה עולה, מתוך נאמנות מוחלטת להוראת רבו. אמרתי לו: "אם כן, אין הבדל מהותי בינינו, מו"ר מורה לי לעלות ושלך לא".
עשה לך רב
זכיתי לגדול בשכונת נווה שאנן בחיפה, שבה כיהן כרב השכונה, הרב חיים נפתלי ויסבלום זצ"ל, שהיה פוסק ההלכה של משפחתי. אנו התחזקנו בעלייה להר הבית בעקבות פסיקתו שהעלייה לא רק מותרת אלא מהווה מצווה. ההיתר היה חד משמעי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
זכיתי לפנות לרב עשרות פעמים בשאלות הלכתיות מגוונות בנושא, כגון טבילה בתשעה באב, החובה בנעילת מנעל שחשים בו את קושי הקרקע, חציצות בטבילה, התמודדות של חבר עם כיבוד הורים כשהם מתנגדים לעלייה, וכמובן בירור מדויק של המקומות המותרים בכניסה. מעבר לכך, הבאתי לרב כל ספר או קונטרס חדש שיצא לאור בנושא העלייה להר, ומדי פעם, לאחר שקרא אותם, היה משתף אותי בתגובותיו ובהערותיו על התוכן.
באותה תקופה, לפני כעשרים שנה, תורם אנונימי מימן הסעות לעלייה להר הבית בטהרה. כל רכז שארגן קבוצה קיבל פוסטרים גדולים בגודל A3, שבהם שולבה תמונת רבנים על ההר לצד מקום ייעודי לפרטי הרישום. תליתי פוסטר כזה על שער הכניסה לבית הכנסת המרכזי "רמב"ם", שבו כיהן הרב כרב המקום. לאחר שהסירו את הפוסטר, ביקשתי מהרב אישור לכתוב עליו בגדול כי הוא נתלה באישור ה"מרא דאתרא". הרב הסכים, פעלתי בהתאם, ומאז איש לא העז להורידו. זכור לי שתליתי את השלטים בצורה זו לפחות פעמיים, ובכל פעם הם לתקופה ממושכת של מעל שבוע.
דעת מרן הגר"א שפירא זצ"ל: אסור אך זו מחלוקת לגיטימית בהלכה
באותם ימים למדתי בישיבת "בני צבי" בבית אל. היה זה כאשר מרן הרב הרה"ר לישראל ראש ישיבת מרכז הרב הרב אברהם שפירא (רב אברום) זצ"ל יצא בפומבי ובתוקף נגד העלייה והגדיר זאת כספק כרת. בישיבה שוחחו עמנו הרבנים בשמו של נשיא הישיבה, הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, והסבירו כי לאור דבריו הברורים של גדול הדור, ראוי שגם מי שרבותיו מתירים יימנע מכך. בעקבות הדברים, בחרתי להמתין עם העלייה ולברר את הנושא לעומק.
כשפניתי למו"ר הרב ויסבלום זצ"ל ושאלתי אותו על כך, הוא תמה ושאל: "ממי שמעת טענה כזאת?!". מתוך מבוכה - שכן הרב התנגד בשעתו לכך שאעזוב את חיפה לטובת לימודים מחוץ לעיר - השבתי: שמעתי זאת מחברים (ואכן, הטענה הדהדה גם בפי החברים). הרב השיב שמדובר ב"טענות של ילדים" וכי אין צורך להתייחס אליהן. עם זאת, בליבי עדיין נותר חשש שמא הרב היה מגיב אחרת אילו ידע שגם רבנים בישיבה אוחזים בעמדה זו.
לאחר כמה חודשים חבר סיפר לי כי הרב דוד דודקביץ' שליט"א שוחח עם רב אברום זצ"ל לאחר שיצא כנגד העלייה. התקשרתי לרב דודקביץ', שאישר את הדברים, שאכן פנה לרב אברום זצ"ל, בשונה מאלו שהעזו לחלוק עליו בעניין סירוב הפקודה בגירוש. הרב אף הפנה אותי לאמת את תוכן השיחה עם ת"ח גדול שהיה עד לשיחה (הדבר היה כבר לאחר פטירת רב אברום זצ"ל).
באחד מימי ראשון, בדרכי לישיבה, נכנסתי אל אותו ת"ח ושאלתי אותו על דברי הרב דודקביץ. הרב שטח בפניי במשך כרבע שעה חששות השונים הכרוכים בעלייה, ולבסוף שאל אותי: "מי הרב שלך?". השבתי: "הרב ויסבלום מחיפה". הרב השיב מיד: "רב צדיק וצנוע. תשכח מכל מה שאמרתי לך, תשמע בקולו".
באשר להתנגדותו של רב אברום זצ"ל, אישר הרב את ששמעתי מהרב דודקביץ': רב אברום זצ"ל אכן סבר באופן אישי שאסור לעלות, כיוון שלדעתו בירור מקום המקדש בהר הבית לא יצא מכלל ספק והעולה נכנס לחשש כרת; אך יחד עם זאת, הוא ראה בנושא זה מחלוקת הלכתית לגיטימית (בשונה מסוגיית סירוב פקודה, בה סבר שרק גדולי הדור רשאים להביע דעה). עניין נוסף שאישר הוא שרב אברום זצ"ל סבר שרב מורה הלכה יכול להורות לקהילתו שמותר לעלות, ואינו מקפיד עליו.
עוד סיפר, כי אחת הסיבות ליציאתו החריפה של רב אברום זצ"ל נגד העלייה הייתה כרוז שהתפרסם באותם ימים, ובו קריאה "לסייר" בהר הבית, דבר שראה בו זלזול חמור במקום המקדש, שאליו אין לעלות לשם טיול בעלמא. הרב אף סיפר על מקרים שבהם פנו לרב אברום בנושא העלייה, והוא השיב להם בפשטות: "תשאל את הרב שלך".
בעקבות הדברים, חזרתי לעלות להר הבית כהוראת מו"ר (כשסיפרתי לו את דברי השבח של אותו רב הוא הגיב בביטול מוחלט לשבחים). כששיתפתי בהמשך את הרב זלמן מלמד בפרטים, הוא אמר שאם כך פני הדברים מי שרבו מורה לו לעלות צריך להקשיב לו.
בהקשר של החובה להקשיב לפסיקת רבך בענייני העלייה להר הבית, ברצוני לעשות סדר ולתקן סיפור שהתפרסם בצורה לא נכונה. לסיפור זה נפוצו גרסאות שונות ומשונות, וכביכול נטען בהן שהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל אמר לאיש חברון, ברוך מרזל הי"ו, כי יש לו מזל שאינו עולה להר, שכן אילו היה עולה - לא היה מדבר עמו עוד. פניתי לברוך מרזל עצמו כדי לשמוע מה בדיוק התרחש, וזהו הסיפור המדויק ככתבו: "הרב אוירבך זצ"ל שאל אותי: 'האם אתה עולה להר הבית?'. עניתי שכן. הרב הגיב בתמיהה: 'אבל זה כרת, זה כרת!'. השבתי לו: 'הרב שלי מתיר זאת'. כששאל הרב מי הוא רבי, עניתי: 'הרב כהנא'. ברגע ששמע זאת, הרב קיבל ובזה נעצר הדיון. ביקשתי ללמוד עמו את הסוגיה, אך הרב ענה שאינו יכול לעלות כי רבותיו אסרו. הקשר בינינו נמשך והוסיף להיפגש איתי עוד מספר פעמים לאחר מכן".
עדות על יחס של חלק מגדולי ישראל
במהלך השנים, בחיפה ומחוצה לה, זכיתי להיחשף לשורה ארוכה של גדולי ישראל שתמכו והתירו את העלייה בטהרה. אעלה על הכתב רק את מה שזכיתי לשמוע ולראות בעצמי, או מפי כלי ראשון:
- הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל: ראש ישיבת מעלה אדומים, שזכיתי לעלות עמו להר הבית עוד בילדותי (אז, לצערי, לא ידעתי במי מדובר ולא הבנתי את גודל הזכות).
- הרב שאר ישוב כהן זצ"ל: רבה הראשי של חיפה, שעמו זכיתי להתכתב בנושא. הרב כתב לי על חשיבות העלייה בטהרה גם מצד מצוות כיבוש המקום, ואף שלח לי קונטרס הלכתי מפורט שחיבר בעניין במכתב התייחס ליחס גדולי ישראל נוספים לנושא. לחצו כאן לעיון במכתב
- הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל: מגדולי הדור הקודם ובעל ה"משנת יעקב" על הרמב"ם, שבביתו ביקרתי יחד עם אבי מורי ורבני משפחת אלבוים הי"ו. הרב נקט כדבר פשוט שמותר לעלות ואף הביא את ספרו והראה לנו שבהלכות בית הבחירה פרק ז הל' א-ב כתב על המצווה שבעלייה. כשסיפרנו לו שהראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א חתם נגד העלייה, סירב הרב רוזנטל להאמין ואמר שלא ייתכן שהרב עמאר יחלוק עליו, שהרי הוא תלמידו. (פרטים נוספים על דעתו המוצקה בעניין העלייה להר הבית ניתן לשמוע מהרב יחיאל שחר שליט"א, רב שכונת רמז בחיפה, שזכה ללמוד חברותא עם הרב רוזנטל זצ"ל במשך תקופה).
- הרב מאיר מאזוז זצ"ל: הר"מ שלי בבני צבי, הרב יורם סבג, נסע לעיתים קרובות לבקר את אימו שהתגוררה בבני ברק סמוך לישיבת 'כסא רחמים'. הוא נכנס לשאול את פי ראש הישיבה בעקבות הפולמוס שנוצר בישיבתנו. הרב מאזוז זצ"ל השיב לו כי אף שהוא עצמו אינו רואה בכך "צו שעה", הרי שמבחינה הלכתית הדבר מותר לחלוטין. הוא הוסיף שהמדידות של הרב זלמן קורן שליט"א אמינות יותר מאחרות.
- הרב דב ליאור שליט"א: ידוע כאחד מגדולי ישראל התומכים בעליה בטהרה. זכיתי לעלות עמו להר מספר פעמים, והננו תפילה שישלח ה' לרב דוב בן רייזל רפואה שלמה, בריאות איתנה ואריכות ימים ונזכה לעוד שנים רבות שינהיג את הדור.
- הרב אליהו רחמים זיני שליט"א: נשיא ישיבת "אור וישועה" ורב הקהילה, שממנו זכיתי לשמוע כמה פעמים על ההיתר ההלכתי המבוסס ועל החשיבות שבעלייה. כבר לפני יותר מעשרים שנה הרב העביר שיעור עיון מקיף על הנושא בדרשת שבת הגדול.
האחריות הציבורית של גדולי ישראל וההבדל בין הוראה פרטית לציבורית
חלק מגדולי ישראל, שהתבטאו בציבור בצורה נחרצת כנגד העלייה, התירו את הדבר באופן פרטני לבני תורה ששאלו אותם. מלבד הרבנים שציינתי לעיל, אחד מגדולי הדור החיים עמנו כיום מתיר באופן ציבורי בספרו, עלייה אך ורק ל'מחכמה' (בית כנסת הנמצא בבסיס מג"ב הצמוד לכותל, שחלקו נמצא באוויר הר הבית) לאחר טבילה כדין. הוא אף מתיר, למי שחלילה נטמא בתשעה באב או ביום כיפור, לטבול בו ביום כדי לעלות לשם. מנגד, ביחס לעלייה להר הבית הוא מסתייג ציבורית בגלל החשש שיצא מכך מכשול להמונים, אך כשבן תורה פונה אליו באופן אישי - הוא בהחלט מתיר לו לעלות להר הבית.
חוויתי זאת עם הרב שהזכרתי לעיל שאישר לי את דברי הרב דודקביץ. בשיחה שהזכרתי עם אותו רב היה אדם שראה את השיחה הארוכה. בסופה ניגש אליי ולא הרפה ממני עד שאגלה לו על מה דיברנו. כעבור כחצי שעה הוא חזר אליי וסיפר ששאל את הרב על נושא שיחתנו, והרב השיב לו בפליאה: "נראה לך שרב אברום היה מתיר ספק כרת?!". כעבור מספר שבועות, כשהגעתי לרב כדי לפנות אליו בשאלה אחרת, הוא הקדים אותי ושאל אם באתי לברר לגבי התשובה שנתן לאותו אדם. השבתי כי הבנתי שהרב פשוט ניסה להתחמק ממנו. הרב הנהן לאישור, ואז פניתי לשאול את השאלה המקורית לשמה הגעתי.
גם אצל גדולי ישראל שעולים להר הבית יש הבדל בין ההוראה ליחיד ששואל לבין ההוראה לציבור. למשל אצל הגר"ד ליאור שליט"א כשזכיתי להיות אצלו עם הרב פנחס אברמוביץ מחבר הקונטרס 'המקום אשר בחר ה'' . לעיון בחוברת לחצו כאן
בביקור הרב אמר לנו דברים שונים ממה שמורה לציבור לגבי גבולות העלייה. הרב אליהו ובר שליט"א ראש ישיבת הרב הר הבית, אמר לי, שכשהיה עם עוד רבנים אצל הגר"ד ליאור לדיון על ההשתחוויה בהר הבית אמר להם דברים שונים ממה שמורה לציבור.
להשלמת התמונה, מומלץ לעיין בספרם של הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי 'אל גבעת הלבונה' (בחלק 'סוף דבר', עמ' רמא-רנ), כדי להבין את הנהגתם של חלק מגדולי ישראל ביחס לעלייה, וכן את ההסתכלות הפנימית המאפשרת לייקר ולכבד הן את העולים והן את הנמנעים.
ומה לגבי כרוז הרבנים המפורסם האוסר את העלייה, שהתפרסם בסמוך לשחרור ההר במלחמת ששת הימים ומדי כמה שנים מוחתם מחדש? גם כאן אין שום התרסה חלילה כנגד גדולי ישראל. עם השנים, חלק מהרבנים החתומים שינו את דעתם לאור המציאות שהשתנתה - הן מצד הבירור ההלכתי והן מצד המצב בשטח. כך למשל כתב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בספרו שו"ת 'עשה לך רב' כרך א סימן טו, ששינה את עמדתו וקרא לא להימנע מלעלות בגלל חששות ולבצע מדידות ע"מ לדעת איפה מותר לעלות. (גם הרב רוזנטל זצ"ל המופיע בין החותמים התיר כמבואר לעיל).
חוויה דומה במקצת, חוויתי באופן אישי עם הרב דודי חי הכהן שליט"א, ראש מוסדות "אורות התורה" בבת ים. גם הרב חתום על הכרוז. בעבר, כששוחחתי עמו, הוא הציג עמדה חריפה נגד העלייה וטען כי לאור שיטת מו"ר הגאון הרצי"ה קוק זצ"ל, אסור לשמוע לרבנים המתירים. אולם, כעבור מספר שנים לאחר שהשתכנע שהמציאות בשטח והמצב הריבוני כיום שונים לחלוטין מתקופת הרצי"ה שינה את עמדתו ביחס לאיסור הגורף. אף זכיתי לעלות תלמידי ישיבתו להר הבית.
מעבר לכך, יש להבין את תוקפו ההלכתי של הכרוז. בספר 'אל הר המור' (מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי, עמ' סד) מובא ששאלו את הגרש"ז אוירבך זצ"ל על התוקף ההלכתי של אותו כרוז, והוא ענה כי "אין לראות בזה גזירה בעלת תוקף עצמאי" (וזאת למרות שהוא עצמו התנגד לעלייה).
הנזקים החמורים העלולים לצאת מהטענה הנ"ל
ראיתי לנכון להתייחס לטענה הזאת כי ראיתי שהיא מביאה חלילה לנזקים רוחניים גדולים ואפרט חלקן:
א. זלזול בגדולי התורה - אדם ירא שמים שעולה על פי רבותיו עלול להאמין לטענות האלו ולחשוב שהוא מתריס כנגד גדולי ישראל. וחלילה מכח מחשבה מוטעית זאת, לנהוג בזלזול באמת רח"ל, כי הוא כבר כזה ממילא. כדרכו של היצר להפיל בדרך הנ"ל את האדם. חלילה וחס אתה עושה כרצון גדולי ישראל, בכך שאתה מקשיב לרבותיך, אתה שומר על התורה שבעל פה ולא חלילה להפך!
ב. שנאת חינם - מתוך "מלחמת הקודש" בעולים להר הבית, הגענו למצבים של שנאה רח"ל. הדבר הגיע למצב כה קשה שאפילו פרסמו בשם ת"ח קריאה להימנע מללמוד בחברותא עם מי שעולה להר הבית בטהרה על פי הוראת רבותיו. מקרה אחר אירע לי באופן אישי, כשניסיתי לסייע למשפחה למצוא חתן לבתם, ואחד התנאים שהציבו היה, שהבחור אינו עולה להר הבית.
סיכום
מי שמו"ר, מורה לעלות מדוע שלא יאמר לעצמו: גדולי ישראל גדולים ממו"ר, שמא לא נכון להקשיב לו? תשובה: א. חלק מגדולי ישראל הורו שמותר וחלק אף עלו בעצמם. ב. גם לפי האוסרים (לפחות חלקם) בנושא העלייה להר הבית יש להקשיב למו"ר, בשונה מנושאים בהם רק גדולי ישראל יכולים להביע דעה, כדוגמת סירוב הפקודה בגירוש. האמירה לא להקשיב למו"ר היא עצמה נגד דעת גדולי ישאל!
יהי רצון שנשקיע את מרצנו ופועלנו בקיום דברי רבותינו ובהגברת הקדושה והטהרה בהר בית ה'.
אנו עמלים על חוברת על תורתו והליכותיו של מו"ר הרב חיים נפתלי וייסבלום זצ"ל. כל מי שיש לו סיפור, הנהגה, הלכה, תמונה מהרב זצ"ל נא לשלוח ל: meirhgreen@gmail.com