שטף האירועים החדשותיים שתוכף - או אולי נכון יותר - תוקף אותנו, מונע מאיתנו לפעמים לעצור לרגע, לנשום עמוק ולהתבונן באורך רוח במה שמתרחש. ככה הרגשתי לפני כשבוע בדרמה המטורפת שבה מדינה שלמה עצרה את נשימתה והייתה בליבה, במחשבתה ובתפילותיה, עם ההורים של הילד המתוק יובל כוגן מאשדוד.
לתפילות הצטרפו גם אלפי מתנדבים שביטאו את האחדות, הערבות ההדדית, הרחמנות וגמילות החסדים, שמאפיינים כל כך את העם הנפלא שלנו.
וכפי שהיטיב לתאר זאת עו"ד דוד פטר בפוסט קצר שפרסם: "כל מי שחושב שיש פילוג בעם היה צריך להיות שם. מאות רבות של אזרחים חרדים, חילונים, שמאלנים ומתנחלים, מחפשים בחום הנורא בתוך סבכי קוצים, ביזע ובדמעות, ילד שלא מכירים. איזו שמחה לכבוד שבת!".
התחושות ביום שישי שעבר היו מעורבות בגלל הרצח הנורא והמזעזע, על ידי מחבלים ארורים, של רס"ן יובל עזרא ורס"ר (במיל') בניהו מלט ה' יקום דמם. ועם כל זה, סיפור ההשגחה יוצא הדופן במציאתו של יובל הקטן, הצליח להאיר את הלבבות גם בתוך סערת הלב והכאב הנורא.
בעיקר הרגשתי שפרטי הסיפור כמו הודגשו והובלטו על ידי ריבונו של עולם, כדי שניקח לתשומת ליבנו את האירוע הזה. נלמד אותו ונשאב ממנו הרבה אמונה וביטחון באבינו שבשמיים.
הסיפור כולו, כמו נכתב על ידי רבי נחמן מברסלב בכבודו ובעצמו, העלה אל סדר היום גיבור חדש - נעם שמחי, שבהשגחה פרטית יוצאת דופן, זכה למצוא את יובל ולהשיב אותו אל הוריו. נעם, חסיד ברסלב שכשמו כן הוא - מלא נעימות ושמחה, הצליח להדהד לעם ישראל כולו, בזמן הקצר שבו נכנס לפריים־טיים, יסודות של אמונה וביטחון יוקדים שכל אחד צריך להחזיק קרוב ללב.
אין ייאוש בעולם כלל
מרגע מציאתו של יובל ביטא נעם את תחושותיו בהכרת הטוב עצומה ובנתינת הקרדיט כולו להקב"ה (ולרבי נחמן...). בסרטון שכנראה אין מי שלא ראה במדינה, נראה נעם, יובל נישא על ידיו, צועק בהתרגשות: "מצאנו את הילד! מצאנו את הילד בריא ושלם! אבא תודה!!!!". לאחר מכן הסביר כמה פלאי היה האירוע:
"אתם צריכים להבין שאני טעיתי עם הסוס בדרכים, להגיע לחוף ניצנים, ואני קולט את הילד עומד מתחת לעץ. אבא תודה, יש ניסים בעולם, יש הקדוש ברוך הוא, אבא תודה. כל אחד פה עכשיו יגיד מזמור לתודה. זה ילד שהרים את כל המדינה על הרגליים. תודה להשם יתברך. חברים, עשינו את זה. כוחנו באחדותנו. רק אהבת חינם, אמן!"
בריאיון אחר שנתן נעם לערוץ 14 אמר: "מדובר בנס, אין דרך אחרת להגדיר. בדרך מעל הטבע, ההשגחה העליונה של הקדוש ברוך הוא בעצמו. ראינו פה בחוש ניסים והשגחה מעל הטבע. היינו מהבוקר בחיפושים אחריו, והיום לפני כן גם היו צוותים של זק"א וידידים וכל עם ישראל היו על הרגליים. ובדרך, כיוון שאפסו כוחותינו והתייאשנו - היינו בדרך חזרה וטעינו בדרך, ממש ככה, טעינו. לא במקרה טעינו, עלינו גבעות והרים באמצע המדבר, באמצע הדיונה. אין ימינה, אין שמאלה, אין כלום.
"ואני חשבתי שאני רואה - אני רואה את הילד יושב פשוט מתחת לעץ, מסתכל עלינו בעיניים עצובות ובוכות. פשוט קפצתי מהסוס, הרמתי אותו. ובהשגחה, כל ההצגה, כל התסריט, כל הסרט הזה - רואים בחוש את הקדוש ברוך הוא. שעבר פה ג'יפ, שעבר שם ג'יפ שגם הוא טעה בדרך. אז קראתי לו מרחוק כשהילד בידיים שלי, הכנסתי אותו לג'יפ וחזרתי בחזרה לכיוון החווה. יש לנו פה חווה, 'חוות אהבת השם', כפי שאתם רואים, חווה של חברים, רק של אנשי 'רבנו' (רבי נחמן מברסלב). ואנחנו משתדלים לעשות טוב בעולם".
אתם קולטים את האירוע? חוות "אהבת השם". רק אנשי "רבנו". התייאשנו. טעינו בדרך. ממש מעשה מאבדת בן מלך...
לב בשר
נעם המתוק הזה, שהביא כל כך הרבה שמחה ואהבה לעם ישראל, הוסיף ואמר: "קראו לכל עם ישראל, וכשאחד מעם ישראל בצרה - אז אנחנו מרגישים את זה בלב שלנו. אנחנו אנשים של לב בשר. רבי נחמן נתן לנו לב, שאם עכשיו יש לך חבר יהודי בצרה - אתה תעמוד ראשון. וזה כל הקרדיט ל'רבנו', רבי נחמן, שזה כל העולם שלנו. אנחנו חיים אותו, נושמים אותו, מקיימים את העצות של רבנו הקדוש.
"וברוך ה' שזכינו לזה, וזה משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. אין הפה יכול להשיב בכלל מה היה פה... יש לי מעט זכות הזאת בשביל כל עם ישראל, שבעזרת השם יזכה לגאולה שלמה, ברחמים, בשמחה, שיהיה טוב בעם ישראל".
נעם סיים את דבריו בתשובה לבקשת המראיינת בשם רבים, איך אפשר להחזיר לו במשהו. ונעם השיב מייד ללא השתהות: "אין, אין מה לעשות. רק אהבת חינם. רק תפזרו אהבה, תחייכו. אתם רואים אדם בצרה - תנסו לעזור לו. אתם יודעים, יש בן אדם רעב - תוציאו כמה שקלים, תיתנו לו לאכול. זה הגאולה. זה עם ישראל, אנחנו נבחרנו ואנחנו חזקים, וביחד ננצח. וכוחנו באחדותנו בעזרת השם".
אתה לא לבד
במילים פשוטות, מלאות אהבת השם, הצליח נעם להעלות את עם ישראל כולו על הסוס שלו, ולקחת את כולנו לחוות אהבת השם. לחוות חוויה ממשית של אהבת השם; השגחה, ביטחון, אחדות, אהבת חינם. כל הדברים שיש לנו תמיד, בכל רגע, רק שלפעמים אנחנו אולי טיפה שוכחים ולא מספיק מרגישים.
זכינו כולנו לראות בעינינו אגדה שהייתה באמת. אגדה שהזכירה לנו את דברי רבנו בחיי אבן פקודה ב"שער הביטחון" מתוך ספרו "חובות הלבבות", על הפסוק מתוך פרשתנו: "ואילו הבוטח באלוהים פרסנתו מובטחת לו מכל מה שנמצא בעולם, וכל דבר בעולם יכול להיות האמצעי לפרנסתו כשהבורא רוצה, כמו שאמר הכתוב: 'וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כׇּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם' (דברים ח, ג), שהרי לא חסרים לבורא אמצעים לפרנסת האדם בכל עת ובכל מקום..." (שער הביטחון, פתיחה, עמ' שח בגרסת ה"לב טוב").
יובל המתוק שאל את אביו לאחר שפגש בו: "אבא, למה לא אספת אותי?". תחושת ההשגחה התמידית מזכירה לנו שאבא שבשמיים תמיד אוסף אותנו אליו. ואנחנו אף פעם אף פעם, לא לבד. וכמילות שירו הנפלא של נעם יעקבסון, עם אריאל זילבר: "כשכל הנפילות שלי חורצות בי חריצים / אני קורס מגדל קלפים / ולא יודע מי יציל אותי / פתאום בוקע קול דממה דקה, שמנחם, שמחבק / שלא עוזב, שמקרב / ומתנגן אצלי / אתה לא לבד / אתה לא לבד / אני כאן ליד, איתך".