1.
אף שחכמי ארץ ישראל לא ראו בעין יפה את מנהג הבאתם של יהודי התפוצות לקבורה בארץ הקודש, מכוח הפסוק בירמיהו (ב' ז') "וְטִמֵּאתֶם אֶת אַרְצִי", שנדרש בתלמוד הירושלמי (כתובות פ"ב ה"ט) בנימה של נזיפה: "בחייכם לא עליתם לארץ, ובמותכם אתם באים לטמא את ארצי?" - קיבל העם היושב בציון בהתרגשות את החלטתו של יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, להביא לקבורה בהר הרצל את ארונותיהם של סבו וסבתו של חוזה המדינה, ר' שמעון ורבקה הרצל ז"ל.
קבורתם בירושלים, סמוך לקברו של נכדם, בנימין זאב הרצל, שהקדיש את חייו להגשמת רעיון המדינה היהודית, היא אירוע סמלי ורב משמעות. במידה רבה יש בכך מימוש נוסף של חזון העצמות היבשות של יחזקאל ושל חזון קיבוץ הגלויות במולדתו ההיסטורית של עם ישראל.
2.
ר' שמעון היה ראוי לכבוד הגדול הזה. הוא זוכה עתה למנוחת עולמים בבירת המדינה, שאת נחיצותה להצלת העם היהודי הטמיע בתודעת נכדו, בנימין זאב הרצל. במובן זה היה הסב מי שהצית את הניצוץ הציוני הראשון בלבו של מי שעתיד היה להצית את דמיונם של מיליוני יהודים ברחבי העולם ולהוביל את חזון שיבת ציון אל מרכז הבמה ההיסטורית.
ר' שמעון היה החוליה המקשרת בין הוגה החזון הציוני, רבי יהודא (כך נהג הרב לכתוב את שמו) אלקלעי, רבה של קהילת זמלין שבסרביה, לבין נכדו בנימין זאב הרצל. אלקלעי ניסח את יסודות הרעיון הציוני, והרצל הפך אותו מתיאוריה למציאות מדינית.
בזכות חזונו הפך הרצל ל"מלך היהודים", כפי שכינה אותו רבה של וילנה, רבי שלמה כהן, בעל "חשק שלמה", שהיה מן הראשונים בעולם החרדי שהזדהו עם הציונות. בשליחות עמו הנרדף פעל הרצל כמדינאי בזירה הבינלאומית, ונדד בין וינה, בזל, ברלין, לונדון, פריז, איסטנבול וסנט פטרבורג. הוא נפגש עם קיסרים, מלכים, שרים, בנקאים, עיתונאים ומנהיגי קהילות, ובנה בהתמדה את התשתית המדינית שהובילה בסופו של דבר להקמת המדינה היהודית.
3.
ומה היה אותו חזון ציוני שנהגה במוחו של הרב אלקלעי כחמישים שנה לפני הרצל, עוד לפני הקונגרס הציוני ולפני שהמונח "ציונות" בכלל נטבע?
זו הייתה הגות מהפכנית לזמנה. הרב אלקלעי היה רב אורתודוקסי, חרדי בכל אורחותיו, אך סבר שהשיבה לארץ ישראל היא מצווה מעשית ולא רק חלום לעתיד לבוא. לשיטתו, הגאולה אינה מגיעה רק בדרך נס, אלא מתחילה גם במעשיהם של בני האדם.
הוא האמין שהגאולה תבוא "קמעא קמעא", בהדרגה, מתוך פעילות אנושית ומתוך אחריות לאומית. על עם ישראל, כך סבר, מוטלת חובה לפעול בעצמו כדי לפתוח את התהליך, ולא להמתין לו בחיבוק ידיים. בכך חלק על הגישה שרווחה בקרב רוב הרבנים החרדים בדורו, שלפיה הגאולה תבוא רק עם בואו של המשיח ובדרך ניסית.
עוד לימד הרב אלקלעי כי העלייה לארץ ישראל היא מצווה מן התורה, וכי רכישת קרקעות ועיבוד אדמת הארץ הם שלבים ראשונים והכרחיים בדרך לגאולה.
עשרות שנים לפני הרצל קרא גם להקים הנהגה יהודית לאומית, לכונן מוסדות שלטון ולפנות למעצמות העולם כדי לקבל את הסכמתן להתיישבות יהודית בארץ ישראל.
4.
אחד ההבדלים העקרוניים בין משנתו של הרב אלקלעי לבין התפיסה החרדית שרווחה בזמנו היה בשאלת ראשית הגאולה. לשיטתו, רק "איתערותא דלתתא" - התעוררות מצד עם ישראל - תביא ל"איתערותא דלעילא", להתעוררות משמים. הגאולה, כך האמין, מתחילה בסייעתא דשמיא בשלושה שלבים: התעוררות העם, התארגנות מדינית ומעשית, ושיבה לארץ ישראל בהסכמת אומות העולם.
את השקפתו הציונית־דתית פרש הרב אלקלעי בספריו "מנחת יהודה", "שמע ישראל", "גורל לה'" ו"שיבת ציון". ספרים אלה הניחו את התשתית הרעיונית לציונות בכלל, ולציונות הדתית בפרט, שנים רבות לפני הופעתו של הרצל על הבמה ההיסטורית.
5.
רעיונותיו הגאוליים והמעשיים של הרב אלקלעי חלחלו אל תודעתו של הנער היהודי יפה הבלורית והתואר מבודפשט, בנימין זאב הרצל, שחש כבר בצעירותו את מצוקת העם היהודי. מי שתיווך לו את אותם רעיונות היה סבו, ר' שמעון הרצל, תלמידו הקרוב של הרב אלקלעי, יד ימינו, הגבאי הראשי בבית הכנסת שלו ובעל התוקע בראש השנה.
בכל ביקוריו בבודפשט נהג הסב לשוחח עם נכדו ועם אביו, יעקב, על משנתו של רבו. הרצל אימץ את עיקרי הדברים, אך העניק להם פרשנות משלו. בעוד שהרב אלקלעי ראה בציונות מצווה דתית ושלב בתהליך הגאולה, הרצל ראה בה פתרון לאומי ומדיני למצוקתו הקיומית של העם היהודי, שנרדף שוב ושוב בפוגרומים ובגילויי אנטישמיות.
למרות ההבדל הזה, שניהם הניחו את היסודות - האחד במישור הרעיוני, והאחר במישור המדיני - לתנועה הציונית שהובילה בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל.
6.
לפיכך ראויים ר' שמעון הרצל ורעייתו רבקה למנוחת עולמים בהר הרצל, בין רגבי ההר הנושא את שמו של נכדם ובצדם של לוחמי ישראל ומנהיגיה. יש בכך סגירת מעגל היסטורית ומוסרית גם יחד.
חז"ל הפליגו במעלת הקבורה בארץ ישראל באומרם: "כל הנקבר בארץ ישראל - כאילו נקבר תחת המזבח" (כתובות קי"א, ע"א), ועוד אמרו: "וכל הנקבר בה - מוחלין לו על כל עוונותיו".
ביום רביעי הקרוב, במלאות 77 שנים להעלאת ארונו של בנימין זאב הרצל מווינה לירושלים, יובאו גם ארונותיהם של סבו וסבתו מבית העלמין היהודי בבלגרד למנוחות בהר הרצל. במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה ובכירי המדינה יחלוק עם ישראל כולו כבוד אחרון למי שהיה מן החוליות הראשונות בשרשרת שהובילה להגשמת חזון המדינה היהודית.
"וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים ל"ב, מ"ג).