ד"ר קובי ברדה, מומחה לארה"ב, מנתח את הניואנסים של פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאחר שהמפגש בין השניים לא לווה במסיבת עיתונאים ונערך בפורום נרחב.
"בדיפלומטיה יש בדרך כלל משמעויות. זו דרך טקסית להעביר מסרים. נתניהו מנסה כבר הרבה זמן לתאם פגישה עם טראמפ ופטירתו של לינדזי גרהאם פתחה את האפשרות הזו. אכן ראינו פגישה שונה. הכניסה לא הייתה דרך הדלת הראשית, טראמפ לא הצטלם לוחץ ידיים בכניסה. יכולים להיות לכך הרבה הסברים. במקביל היה עוד עניין חריג. נתניהו כינס את הקבינט ואישר לכוח הבינלאומי להיכנס לעזה מה שמעלה את השאלה האם זו הייתה תמורה לפגישה.
באשר לתוכן המהותי של המגעים וההתבטאויות הפומביות של שני המנהיגים, ד"ר ברדה מעריך כי המפתח להבנת המהלך האמריקאי אינו טמון רק בחזית האיראנית, אלא בשאיפה לקדם הסדרים אזוריים כוללים.
"צריך לשים דגש מיוחד על האופציות הנוספות באזור, בעיקר בגלל העובדה המאוד פשוטה, שבעת הזו לפחות לא האיראנים ולא האמריקנים רוצים שישראל תהיה מעורבת במערכה. צריך לשים לב לרצון האמריקאי העז לחדש ולהרחיב את הסכמי אברהם. יש לנו רצף של אירועים בשבועות האחרונים שיכול להצביע לנו על הנושא הזה. הפגישה בשבוע שעבר של נשיא לבנון עאון שאמר שפניה של ארצו לשלום עם ישראל, את השאיפה של טראמפ שג'ולאני יטפל בחיזבאללה, ואת עניין האנרגיה האזרחית לסעודיה בתמורה להצטרפות להסכמים".
לדבריו, הכיוון שאליו הולך טראמפ, ישפיע גם על הזירה הפנים ישראלית. "כשמסתכלים על המעטפת מבינים שנתניהו, במידה והבוחר הישראלי ייתן לו את האפשרות להרכיב את הממשלה הבאה, יאזין לטראמפ שלא ייתן לממשלת ימין על מלא לקום במשמרת שלו. זאת משום שהארכיטקטורה האזורית שלו, שבה הוא מאוד מושקע, לא יכולה להתקדם עם ממשלה כזו. לכן הסיפור האזורי הוא המעניין ביותר כי ההשפעות שלו רחבות היקף - על האזור כולו וגם על המתרחש בישראל".
בנוסף, מתייחס ד"ר ברדה לנתוני הסקרים המצביעים על נסיגה בתמיכה הציבורית בישראל ובנתניהו בתוך ארצות הברית, תוך שהוא מקשר זאת למגמות כלכליות ודמוגרפיות בחברה האמריקאית. "גם בשמאל וגם מהימין האמריקאי, בדגש על הדור הצעיר, יש האשמה של יהודים שמתחזקת בעיקר בעיתות מצוקה כלכלית כמו בתקופה האחרונה. מצביעים על יהודים כבעלי הממון וזה גם מגביר אנטישמיות. לא כל הבעיות קשורות כמובן לנתניהו, אבל דווקא הוא בעת הזו, מותג בעייתי בעיני האמריקאים".