כששומעים את סיפור חייו של רס"ל (במיל') ש', קשה להאמין שמדובר באותו אדם שמלווה כיום את מפקד הגדוד בלב הלחימה בלבנון.
הילד שגדל בבית חרדי-ליטאי, שבו שירות צבאי לא היה חלק ממסלול החיים המקובל, הפך עם השנים ללוחם, לקצין קשר מבצעי ולמי שנמצא בחזית קבלת ההחלטות בשדה הקרב.
בריאיון לערוץ 7 הוא מספר כי כבר בילדותו נשא עיניו אל חיילי צה"ל. "תמיד הייתה לנו הערצה לחיילים", הוא נזכר. "שמענו על מבצעים ועל תפיסות מחבלים ורצינו להיות שם, אבל אמרנו לעצמנו שזה לא בשבילנו, כי אנחנו חרדים".
בגיל 17 וחצי קיבל את ההחלטה ששינתה את חייו. הוא ויתר על הפטור משירות צבאי והחליט להתגייס. "ידעתי שזה יוביל לכך שאצטרך לעזוב את הבית", הוא מספר. הדרך לא הייתה פשוטה. לדבריו, הוא הגיע שוב ושוב ללשכת הגיוס עד שלבסוף הסכימו לבטל את הפטור. "אני הייתי זה שהייתי צריך את הצבא בשביל תחושת השליחות והשקט הנפשי שלי".
גם היציאה מהבית נחרתה בזיכרונו. "יצאתי עם שקית קטנה של מכולת. היו בה תפילין, בגדים בודדים וטלפון נוקיה ישן. נסעתי בטרמפים לצפון ומשם פשוט התחלתי להתגלגל". במשך תקופה ארוכה עבר בין עשרות מקומות מגורים, ואף חי תקופה ברחוב. "החברים שלי הפכו למשפחה שלי. למדתי שכל אדם חייב שיהיה לו עוגן".
למרות המשבר המשפחתי, הוא מדגיש שמעולם לא כעס על הוריו. "אני בטוח שהיה להם קשה יותר ממה שהיה לי. הורה לא ישן בלילה כשהוא לא יודע איפה הבן שלו נמצא". לדבריו, נעשו במשך השנים ניסיונות לחדש את הקשר, אך הם לא הבשילו.
את שירותו הסדיר עשה כלוחם בחיל השריון - חיל שבו תמיד חלם לשרת. לאחר השחרור קיבל פטור רפואי ממילואים, אך בבוקר 7 באוקטובר הכול השתנה. "התעוררתי, פתחתי טלוויזיה והבנתי שקורה משהו חריג. מיד התקשרתי למג"ד שלי ושאלתי איך אני יכול לעזור". בתחילה נענה שאין צורך בכוחות נוספים, אך הוא לא ויתר. במקביל לחילוץ אזרחים ולהתנדבות בכיתות כוננות המשיך לחפש דרך לחזור למדים - ולבסוף הצליח.
כיום הוא משמש כסגן קצין קשר גדודי בחטיבת תל חי, תפקיד שלדבריו רחוק מאוד מהתדמית של "מי שמחזיק מכשירי קשר". "קצין הקשר הוא זה שמעביר למפקדים את תמונת הקרב בצורה הברורה ביותר. אנחנו חלק מחפ"ק המג"ד, נמצאים איתו בכל מקום, וכשהמג"ד נלחם - גם אנחנו נלחמים".
לדבריו, התחום משלב יכולות טכנולוגיות מתקדמות עם פעילות קרבית של ממש. "אנחנו עובדים עם מערכות שליטה ובקרה מהמתקדמות בעולם. בסוף, כל הטכנולוגיה הזו נועדה לדבר אחד - להציל חיים".
במהלך הריאיון הוא משתף בכמה מהאירועים שחווה במלחמה. באחד מהם, במהלך פעילות בדרום לבנון, נחתו פצצות מרגמה במרחק עשרות מטרים בלבד ממנו ומחבריו. "אחרי שהכול נגמר וניקיתי את הבוץ מהפנים, פשוט המשכנו להילחם. רק כשחוזרים הביתה ומספרים לאישה מה קרה מבינים כמה קרובים היית לאבד את החיים".
סיפור אחר ממחיש עד כמה תפקידו משפיע על הצלחת הפעילות המבצעית. במהלך מבצע למעצר מחבל בטולכרם זיהה באמצעות מערכת טכנולוגית נקודת מסתור חריגה סמוך לבית. בעקבות המלצתו הוצבו במקום שני לוחמים, וכאשר המחבל ניסה להימלט דרך אותו פתח בדיוק - הוא נעצר מיד.
באירוע אחר, בלבנון, לאחר שכוח צה"ל עלה על מטען ונפגע, היה זה מערך הקשר שניהל שאפשר להזניק במהירות את כוחות החילוץ והפינוי. "ברגע שיש אירוע כזה, אסור שהקשר יקרוס. צריך לדבר עם חיל האוויר, לנתב את כל הכוחות ולוודא שכל המידע זורם. בתוך 22 דקות הפצועים כבר היו בבית החולים. המג"ד אמר לי אחר כך בפירוש - אם לא היה קשר תקין, אנשים היו מתים".
מאחורי יותר מ־400 ימי המילואים עומדת גם המשפחה. "אם יש מישהו שמניע את כל הדבר הזה, זו אשתי. אני רק ההגה - היא המנוע. בלי התמיכה שלה לא הייתי מצליח לעשות אפילו חלק קטן ממה שעשיתי".
בין כניסה אחת ללבנון לאחרת החל ש' לכתוב יומן אישי בפנקס קטן, שיועד במקור לאשתו. הוא תיעד בו את הימים בשטח, את הקרבות, את רגעי ההומור ואת הרגעים הקשים. כעת הוא מקווה להפוך אותו לספר. "פתחתי אותו רק לאחרונה, ועדיין קשה לי לקרוא. יש שם הרבה מאוד זיכרונות, אבל אני חושב שזה סיפור ששווה לספר".
לקראת סיום הריאיון הוא מבקש להעביר מסר של אחדות. "בשטח אין ימין ואין שמאל. כשאנחנו בסכנת חיים אנחנו פשוט עם אחד. הלוואי שנדע לקחת את הרוח הזאת גם לחיים האזרחיים. אנחנו משפחה אחת".
על רקע הוויכוח הציבורי סביב גיוס חרדים הוא מבקש לעודד צעירים נוספים לבחור במסלול דומה לזה שבחר. "מי שרוצה להתגייס ולתרום - שיבוא. צה"ל השקיע בשנים האחרונות הרבה מאוד במסלולים מותאמים. נקבל כל מי שרוצה לבוא, לשים כתף מתחת לאלונקה ולהיות חלק מהמאמץ למען עם ישראל".