א.
החלטת בג''ץ להקפיא את חוק (אי) המעצרים נבעה בין השאר מפגמים פרוצדורליים עמוקים בתהליך החקיקה ומההחלטה התמוהה של הממשלה, שלא לשלוח נציג מטעמה להסביר את החוק לבג''ץ.
דברים אלו ניתנים לתיקון, וכאן נעסוק רק בוויכוח המהותי (שעדיין לא הוכרע) על צדקת החוק, הנראה על פניו, מפלה את החרדים מחייבי גיוס אחרים..
ב.
עמדתי הנחרצת היא, שהתורה דורשת מכל תלמיד חכם להתגייס לצה''ל ולכוחות הביטחון, לשים מיד את כתפו תחת אלונקת הביטחון הכבדה מנשוא, ולהציל את עם ישראל מאויביו הקמים עליו בכל יכולתם. הפולמוס שלי הוא עם המנהיגות התורנית והפוליטית של החרדים, האוסרת עליהם למעשה להתגייס.
הטענה של הרשיות נגד צדקת החוק אינה עוסקת במנהיגים. היא עוסקת בבחור הצעיר, שחונך כל ימיו לשמוע לקול רבותיו ולציית להם באמונה גמורה שהם מייצגים נכונה את דעת התורה ואת דרישת ה' מאתו. אם יצדיק בג''ץ את הטענה העקרונית נגד החוק, ויחדש את המעצרים (הוא עדיין לא עשה זאת), משמעות פסק בית המשפט תהיה מנקודת מבטו שלך הצעיר החרדי העמדת ברירה אחת ויחידה, לציית לחוק המדינה ולהוראת בית המשפט שלה או לציית למי שחינכו אותו ובארו לו במשך כל ימיו מהי דרך התורה והאמונה האמיתית בה', מה ייעודו שה' מצפה ממנו בעם ישראל ובמסגרת עתידו בעולם הזה ובעולם הנצח.
מנהיגיו הרוחניים והפוליטיים של הצעיר החרדי טועים להבנתי הנחרצת בנפשם ובנפשו של כל עם ישראל בהתעלמותם ממצוות הגיוס, אך לצעיר החרדי אין כלים להבחין בכך. הברירה העומדת לפניו היא רק כפי שהעליתי לעיל. אם שופטי בג''ץ יורו לחדש את המעצרים בטענת חוסר הצדק כעילה לביטול החוק, משמעות החלטתם תהיה לכפות על הצעיר דרך חדר המעצר את ההחלטה, שעליו לעזוב את מה שחונך עליו כל השנים, ולבחור בדרך שאינו מכיר וללכת רק בה, גם אם המחיר הוא עזיבת מה שהוא מכיר בתורת ה' - הציות לרבותיו ולגדולי התורה.
זוהי כפיית אמונה ומצפון שהיכרנו כמותה בעיקר בימי הביניים, וגם ברוסיה הסובייטית. החרדים עלולים לחנך על כך דורות של תלמידים על היחס השלילי שעליהם להתבונן בו על מדינת ישראל, כסותרת בעליל את החינוך לתורה ולמצוות ולמורשת ישראל. האם כבוד השופטים ירצו, שכפייה זו תיקרא על שמם כאן, במדינת ישראל, שנועדה לשקם את היהדות החבולה?
אבהיר את עמדתי: להבנתי על הממשלה לנקוט כל מהלך שימנע סיוע כלכלי מתחשב ממי שאינו מתגייס לכוחות הביטחון בעת הזאת. החרדים חייבים להבין היטב את המחיר שאי שיתוף הפעולה הכמעט מוחלט שהם מגלים עם כל רעיון הרוצה לגייס לפחות את חלק ניכר מהם למאמץ הביטחוני המסוכן והסיזיפי להגן על אזרחי המדינה וגם עליהם. המחיר חייב להיות כבד וללא קריצות קואליציוניות! מי שאינו נותן, לא יקבל. אך לא מעצר כפוי, המציב לפניהם את הברירה הנ''ל.
ב.
משמעות הוראת חידוש המעצרים תהיה קשה מסיבה נוספת: מטרת המאסר הצפוי לחרדים שאינם מתגייסים אינה עונש או נקמה, אלא תמריץ של הרתעה כדי לגייסם לצה''ל. במציאות - האיום במאסר ויישומו בפועל גורמים בבירור את ההיפך הגמור. הם 'מוכיחים' כביכול לחרדים שהמטרה היא לנתקם רבותיהם, וגוררים את החרדים המעוניינים להתגייס דרך ישיבות הסדר חרדיות וכדומה - לנתק מגע עם הצבא, ולהצטרף לזועקים על העוול שבמאסרם.
הרווח שבביטול חוק (אי) המעצרים יהיה רק עונש או נקמה. התוצאה עלולה להיות החלשת כוחו של צה''ל בכמות המתגייסים.
שוחחתי עם משפטנים על שיקול הדעת שבביטול החוק ונעניתי, שלבג''ץ לא תהיה ברירה, בגלל עיקרון השוויון הטבוע בחוק ואי היכולת להבדיל בין חרדים המצייתים לרבותיהם לבין כל עריק מסיבות אחרות. משמעות דבריהם היא, שהשופטים אמורים לשוחח רק עם המילה הכתובה בחוק, ולא עם המציאות עצמה, המדריכה לדעתי לוותר על עונש המאסר (בלבד!). אם אשווה זאת לחוקי התורה, זוהי שיטה הנמצאת שתי אצבעות ימינה משיטת בית שמאי, שייקוב הדין את ההר.
בית הלל, והלכה בדרך כלל כמותם, ידעו לשוחח לא רק עם המילה הכתובה בתורה אלא גם עם המציאות עצמה, וכך קבעו את ההלכה. כך פעלו בעוצמה בלתי רגילה פוסקי הרבנות הצבאית לאורך כל ימי המלחמה, בהוציאם היתרים לשעתם בכל מיני מצבים שמעולם לא נחקרו בהלכה, ובלבד שלא לחבל בניצחונו של צה''ל במלחמה, בדיני שבת ובתחומים אחרים. אילו שוחחו רק עם המילה הכתובה, הם היו מחלישים את צה''ל בשעותיו הקשות.