בבוקר 7 באוקטובר הופנתה תשומת הלב הציבורית בעיקר אל הגדר שנפרצה, אל היישובים שנכבשו ואל אלפי המחבלים שחדרו לישראל מהיבשה.
אלא שלדברי תא"ל (במיל') אורן סולומון, מי שעמד בראש צוות תחקירי המלחמה באוגדת עזה, במקביל התחוללה גם מתקפה ימית רחבת היקף, שכללה איום אסטרטגי שכמעט ואינו מוכר לציבור, ובמהלכה נמנע, לדבריו, אסון שהיה עלול להיות גדול פי כמה.
בריאיון לערוץ 7 חושף סולומון פרטים מתוך תחקיר חיל הים, שלטענתו לא זכה לחשיפה מספקת ואף הוצג באופן חלקי. לדבריו, לצד אלפי המחבלים שפעלו מהיבשה ומהאוויר באמצעות רחפנים, כטב"מים ומצנחי רחיפה, הפעיל חמאס גם מערך ימי מתקדם שכלל לוחמי קומנדו מיומנים, סירות מהירות ואף צוללות בלתי מאוישות עמוסות במאות קילוגרמים של חומר נפץ.
לדבריו, מדובר היה באחד המערכים האיכותיים ביותר שבנה חמאס לאורך השנים. "אלה לא היו רק לוחמי קומנדו ימי", הוא אומר. "מדובר בכוחות שהתאמנו בצלילה, בהחפה ובביצוע פיגועים דרך הים. בנוסף פיתח חמאס גם צוללות בלתי מאוישות עם יכולות ניווט מרחוק, שנשאו מטעני נפץ משמעותיים".
בשעה 6:30 בבוקר, עם פתיחת מתקפת הטרור, יצאו מחופי הרצועה שבע סירות קומנדו מהירות ובהן כ-45 מחבלים. לכל אחת מהסירות הוגדרה משימה שונה. שתיים מהן נועדו לפגוע באסדת גז ישראלית, אחרות הוקצו לפגיעה במתקני קצא"א ובתשתיות אסטרטגיות, וסירה נוספת הצליחה להגיע לחוף זיקים, שם ביצעו המחבלים את הטבח באזרחים שנמלטו אל המיגונית ואל מבנה השירותים הציבוריים.
"אם הסירות שיועדו לאסדת הגז היו מצליחות במשימתן", אומר סולומון, "היינו ניצבים בפני אירוע בקנה מידה אחר לגמרי. פגיעה באסדה פעילה הייתה עלולה לגרום לאסון עצום".
לדבריו, גם לאחר מתקפת הבוקר לא הסתיים האיום. בשעות הצהריים שיגר חמאס לעבר ישראל צוללת בלתי מאוישת עמוסת חומר נפץ, שיורטה בידי חיל הים. "זה אירוע שכמעט לא דובר עליו", הוא אומר. "אם אותה צוללת הייתה פוגעת באסדה, חצי מאשקלון היה עלול להתאדות. זה היה נס גדול".
אלא שעיקר הביקורת של סולומון מופנית דווקא כלפי התחקירים שנערכו לאחר המלחמה. לטענתו, הם אינם משקפים את מלוא התמונה ומטילים את האחריות בעיקר על מפקדי השטח, תוך טשטוש אחריותם של הדרגים הבכירים.
כדוגמה הוא מציג את סיפורו של מפקד בסיס אשדוד, אל"ם איתן פז. לדבריו, בשעה 4:30 לפנות בוקר קיבל פז עדכון ממפקד אוגדת עזה על סימנים חריגים שהצטברו במהלך הלילה. במקביל הועברה הנחיה שלא לשבור שגרה ולא להסיט כוחות מחשש שהאויב יזהה היערכות חריגה.
פז, כך מספר סולומון, בחר שלא להסתפק בהנחיות שקיבל. הוא יצר קשר עם מפקדת חיל הים, ביקש לוודא את המידע, ולאחר מכן העלה את רמת הכוננות באופן עצמאי. הוא הקפיץ את כוח העתודה, הוציא כלי שיט לים, חיזק את האבטחה סביב מתקנים אסטרטגיים ושב בעצמו לבסיס.
"אלה היו פעולות טקטיות שניסו לאזן בין ההנחיה שלא לשבור שגרה לבין הצורך להיות מוכנים", הוא אומר. "הכוחות גם תרגלו חודש קודם לכן בדיוק תרחיש של חדירת סירות קומנדו, כך שכאשר המתקפה יצאה לדרך הם ידעו כיצד לפעול".
לדבריו, למרות זאת היה דווקא פז מי ששילם את המחיר. "מפקד בסיס אשדוד עזב את תפקידו, בעוד שכל שרשרת הפיקוד שמעליו נותרה בתפקידיה. זו שאלה שצריך לשאול".
סולומון טוען כי לחיל הים היו בימים שקדמו למתקפה סימנים מודיעיניים חריגים שלא הועברו למפקד בסיס אשדוד, וכי גם במהלך הלילה התקבל מידע נוסף שלא תורגם להיערכות מבצעית מתאימה.
"לא פחות חמור מהכשל עצמו", הוא אומר, "הוא הניסיון לטייח אותו. חלק מהמידע פשוט לא הופיע בתחקירים. נבנה נרטיב שמטיל את האחריות כלפי מטה ומגן על הדרגים הבכירים. זו בעיניי אחת הבעיות החמורות ביותר".
לדבריו, ועדת האלוף (במיל') סמי תורג'מן מתחה ביקורת חריפה על תחקיר חיל הים ואף פסלה אותו יחד עם תחקירי ליבה נוספים, משום שלדעתה לא עמד ברף המקצועי הנדרש.
את דבריו מסכם סולומון באזהרה מפני הפקת לקחים חלקית בלבד. "יש אירועים שהציבור כלל לא מכיר", הוא אומר. "אם לא נלמד אותם לעומק ולא נציג את התמונה המלאה, הם עלולים לחזור על עצמם. אסור לטייח. חייבים להבין מה באמת קרה כדי למנוע את האסון הבא".