"אבא, תראה בחלון איזו שריפה גדולה!"
בנם הצעיר של בני משפחת ברודצקי הביט בהתרגשות מבעד לחלון. מרחוק נראתה שריפה עצומה שהלכה והתעצמה מכיוון מצפה ישי. באותם רגעים איש מבני המשפחה לא העלה בדעתו שבתוך זמן קצר האש הרחוקה תגיע עד לביתם - ותכלה את הבית שבנו בעמל במשך 12 שנים.
מחוץ לבית כבר הורגשה התכונה. עשרות מתנדבים נסעו לעבר מוקדי האש, נערים רצו ברגל ותושבים יצאו לסייע בכל דרך אפשרית. כולם נרתמו למאמץ להציל את חוות גלעד.
אבל האש התקדמה מכמה חזיתות.
לא משאירים את משפחת ברודצקי לבד>>>
משפחת ברודצקי מתגוררת בקצה היישוב, מעל ואדי אשלון. מהמקום שבו עמדו הם ראו את מוקד השריפה הרחוק, אך לא ידעו שלהבות נוספות כבר מתקרבות אליהם מכיוון אחר וסוגרות על הבית במהירות.
מי שהצילה את המשפחה הייתה דווקא השכנה.
גם ביתה היה נתון בסכנה, אך לאחר שניסתה שוב ושוב להשיג את בני המשפחה ללא הצלחה, היא לא ויתרה. היא רצה כמעט 200 מטרים ברגל עד לביתם וזעקה:
"האש כבר כאן. אתם חייבים לצאת עכשיו."
יחד עם שכנה נוספת היא סייעה לאסוף במהירות את הילדים ולהכניס אותם לרכב. האם והילדים הצליחו להימלט דקות ספורות לפני שהדרך הפכה למסוכנת ובלתי עבירה.
האב ובנו בן ה־14 נשארו מאחור.
השניים ניסו להילחם באש באמצעות שני צינורות גינה, אך זרם המים הלך ונחלש. מולם התנשאו להבות אדירות, שדילגו מעל שטחים שנוקו מראש ומעל הפרשי גובה, כאילו דבר אינו מסוגל לעצור אותן.
תוך זמן קצר הבין האב שהמאבק אבוד.
"אמרתי לבן שלי לרוץ לרכב", הוא משחזר. "כשיצאתי גיליתי שהדרך נחסמה על ידי טנדר של מתנדב שהגיע לעזור, נתקע ונאלץ לנטוש אותו. הוצאתי את הבן שלי מהרכב ואמרתי לו: 'רוץ על החיים שלך. אל תסתכל לאחור'."
הבן החל לרוץ במעלה הדרך.
האב נשאר מאחור עוד רגע אחד - ואז גם הבית עצמו החל לעלות באש.
העשן הסמיך, החום הכבד והעלייה התלולה הפכו כל צעד למאבק. הוא ניסה להמשיך לרוץ, אך כוחותיו הלכו ואזלו, בעוד הלהבות מתקדמות אחריו במהירות.
באותם רגעים התקשרה אשתו לרכז הביטחון של היישוב והתחננה שישלח מישהו לחלץ אותו.
ברוך אורן, מתנדב שהגיע למקום ברגל, נכנס אל תוך הסכנה. הוא מצא את האב מותש, אחז בו והחל לסייע לו לטפס במעלה הדרך. גם כשהאב ביקש ממנו לברוח ולהציל את עצמו, ברוך סירב לעזוב אותו.
צעד אחר צעד, כשהאש דולקת מאחוריהם, הצליח ברוך לחלץ אותו בשלום.
המשפחה כולה ניצלה. הבית - לא.
כששבו בני משפחת ברודצקי למקום שבו עמד ביתם, הם התקשו לעכל את המראה שנגלה לעיניהם. במקום שבו עמד הבית נותרו רק אפר, ברזל מפויח והריסות.
כל מה שבנו במשך 12 שנים, וכל מה שצברו לאורך 21 שנות נישואיהם - נעלם בתוך שעות. הם נותרו עם בגדי השבת שלבשו בעת שנמלטו מהאש.
אבל האובדן גדול הרבה יותר מאובדן של קירות, רהיטים וחפצים. לפני 12 שנים הגיעו בני הזוג לחוות גלעד לביקור אצל חברים. הם כלל לא תכננו לעבור להתגורר במקום, אך התאהבו בו ממבט ראשון והחליטו להקים שם את ביתם.
שם גידלו את ששת ילדיהם. האב בנה במו ידיו שבילי אבן ומסלעות. בני המשפחה שתלו עצים, טיפחו את הגינה והשקיעו בבית את זמנם, את כוחם ואת חסכונותיהם. הם בחרו להתגורר בקצה היישוב, מול הנוף הפתוח של הוואדי והים. זה היה גם בית שתמיד היה פתוח לאחרים.
אורחים שביקשו להכיר את חוות גלעד התקבלו בו בחום. נערכו בו שבתות, חגים, סעודות ומפגשים משפחתיים. בכל פינה היה טמון סיפור - אבן שהונחה בידיים, עץ שנשתל, קיר שנבנה וזיכרון משפחתי שכבר אי אפשר להשיב.
"כשחזרנו להריסות לא הצלחנו לעצור את הדמעות", מספרים בני המשפחה. "זה הרבה מעבר לרכוש. זה המקום שבו הילדים שלנו גדלו. זה היה מפעל החיים שלנו."
לדברי בני המשפחה, בשל מיקומו של הבית לא היה להם כיסוי ביטוחי לנזק מסוג זה. בשלב זה גם אין בידיהם ודאות שיקבלו פיצוי שיאפשר להם לשקם את ביתם.
כעת הם נאלצים להתחיל הכול מחדש - כמעט מאפס. ובכל זאת, הם מסרבים להישבר.
"אנחנו לא מתכוונים ליפול לייאוש. אנחנו נבנה מחדש", הם אומרים. "אבל לא נוכל לעשות את זה לבד."
כעת יוצאת משפחת ברודצקי בקמפיין גיוס המונים שיסייע לה להחזיר לילדים תחושת יציבות, לרכוש מחדש את הציוד הבסיסי שאבד בשריפה ולהתחיל את הדרך הארוכה להקמת בית חדש.
זה הרגע שבו כל אחד מאיתנו יכול להיות חלק מהסיפור הזה.
כל תרומה, קטנה כגדולה, היא עוד לבנה בדרך חזרה הביתה. כל שיתוף יכול להגיע לאדם נוסף שיבחר לסייע. יחד נוכל להוכיח שהאש יכולה לכלות בית - אבל לעולם לא תוכל לכבות את הערבות ההדדית של עם ישראל.
משפחת ברודצקי יצאה מהלהבות עם חייה ועם בגדי השבת שלגופה.
עכשיו זה התור שלנו לעזור לה לחזור הביתה.
לא יכולים לתרום כרגע? שתפו את הכתבה. לפעמים דווקא שיתוף אחד הוא זה שמגיע לאדם הנכון - ומשנה הכול.
