נדמה שזיכרונה של המערכת המדינית והביטחונית בישראל קצר להחריד. בימים אלו, אנו עדים לניסיון מסוכן להחיות מחדש את אותה קונספציה ישנה וקטלנית שהביאה עלינו את אסונות העבר.
התוכנית החדשה שמונחת על השולחן, זו שמכובסת במכבסת המילים תחת השם "פיילוט", מציעה שוב את אותו מרשם המיועד לכישלון: צה"ל ייסוג מהשטחים שכבש בדרום לבנון, צבא לבנון "ייכנס במקומו", והאמריקנים יפקחו מהצד במין מראית עין של ביטחון.
בפועל, מאחורי המילה "פיילוט" מסתתרת מציאות מרה: נסיגה ישראלית של ממש. זוהי נטישה של חבלי ארץ אסטרטגיים שטובי בנינו, חיילי צה"ל הגיבורים, כבשו בדמם ובגבורתם בחודשים האחרונים. את הפירות של מסירות הנפש הזו, מבקשים כעת מקבלי ההחלטות להפקיד בידי גורמים שמעולם לא הוכיחו יכולת, וחשוב מכך, מעולם לא הוכיחו רצון, להתעמת באמת עם ארגון הטרור חיזבאללה.
מי שמוכר לציבור הישראלי את הפתרון של "צבא לבנון", זורה חול בעיני תושבי הצפון. המציאות בשטח טופחת על פנינו, וכפי שנחשף רק לאחרונה בדיווחים בתקשורת, צבא לבנון אינו רק "מעלים עין" מפעילות חיזבאללה - הוא משתף איתו פעולה באופן אקטיבי. לא מדובר בכוח ריבוני ועצמאי המסוגל לאכוף חוק וסדר, אלא בכוח שמתנהל, פועל ונושם סביב ארגון הטרור ועובד עמו יד ביד.
צבא לבנון נמנע מכל עימות עם מחבלי חיזבאללה, ובפועל מעניק להם מטרייה ומאפשר להם להישאר בעלי הבית האמיתיים של דרום לבנון. הציפייה שמי שמשמש כעלה תאנה, וגרוע מכך, כמשתף פעולה פעיל של ארגון טרור - יהפוך לפתע למגן הגליל, היא במקרה הטוב איוולת, ובמקרה הרע הפקרות ביטחונית של ממש.
כבר ראינו לאן מובילות אותן נסיגות, הבנות בינלאומיות ו"פיילוטים". ראינו מה שווה החלטה 1701, ראינו מה שווה יוניפי"ל שפקחיו הפכו למגינים חיים עבור מחבלי חיזבאללה, ואנחנו יודעים בדיוק מה יהיה שווה צבא לבנון המשת"פ. אסור לנו לאפשר להחליף את האחיזה הישראלית, זו שהושגה בדם ובדמעות, בעוד ניסוי מסוכן על גבם של תושבי הצפון שגלו מבתיהם במשך למעלה משנה.
תנועת 'עורי צפון' אומרת היום בצורה הברורה ביותר, את מה שרבים מדי חוששים לומר: ביטחון אמיתי לגליל ולמדינת ישראל כולה, לא יבוא מצבא לבנון שמשתף פעולה עם האויב, לא מכוחות יוניפי"ל, ובוודאי שלא מחיזבאללה בתחפושת של כוח שמירת שלום.
ההיסטוריה הציונית כולה מלמדת אותנו שיעור אחד פשוט: היכן שיש מחרשה יהודית - יש גבול ויש ביטחון. לא נסיגות ולא הבנות יביאו את השקט, אלא רק אחיזה ישראלית איתנה. הפתרון האמיתי, המוסרי והביטחוני היחיד הוא שליטה צבאית מלאה, והקמת התיישבות יהודית ענפה בדרום הלבנון. רק חבל ארץ מיושב ביהודים יהווה רצועת ביטחון אמיתית, חיה ונושמת, שתבטיח כי לעולם לא יקום עוד איום על תושבי הצפון.
ואכן, השטח כבר מתחיל לדבר בעד עצמו ולהצביע ברגליים. לאחרונה, החלו משפחות המתגוררות בצפון לעבור את הגבול מדי פעם, מתוך הבנה עמוקה וברורה שרק התיישבות יהודית בדרום לבנון תעניק להן ולכלל אזרחי ישראל ביטחון של קבע. אותה גדר שפרצו כוחותינו לצורך בניית חומה חדשה, מוכיחה לנו עיקרון פשוט: אין צורך לא בגדר ולא בחומה. עדיף שיהיו אלה אנחנו שחוצים את הגדר, מתיישבים וכובשים את נחלת אבותינו, מאשר שנשב ונמתין, חלילה, לפלישה מחודשת של הנאצים מלבנון לתוך שטחנו.
המשפחות החלוציות הללו קוראות היום לממשלה להתעורר: במקום להשקיע מיליארדים בבניית גדרות, חומות וקונספציה חדשה שרק פוגעת בביטחון ומייצרת אשליית שווא בחסות צבא לבנון, אפשרו לנו להתיישב מעבר לגבול ולהעניק ביטחון אמיתי למדינה. הגיע הזמן להפנים - רק התיישבות בדרום לבנון תביא ביטחון.
אנה סלוצקין הינה ממייסדות תנועת עורי צפון