יואל צור, ששכל לפני יותר מ־25 שנים את רעייתו איטה ואת בנו אפרים הי"ד, השתתף במיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות".
המיזם הוא יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, והריאיון המלא עמו יפורסם השבוע.
בקטע מתוך הריאיון סיפר צור על הפיגוע שהתרחש בנר השביעי של חנוכה, כאשר מחבלים ארבו לרכב המשפחה ופתחו לעברו באש. לדבריו, "הם נעמדו בערך שני מטרים מאיתנו ופתחו עלינו באש תופת. ירו על הרכב 120 כדורים".
צור סיפר כי אפרים נהרג מהירי, יתר הילדים נפצעו באורח קל ורעייתו איטה נפצעה אנושות. הוא תיאר את המחשבות שעלו בו באותם רגעים, "אני מדבר עם עצמי ואומר, יואל, לא להישבר. נמשיך חזק קדימה".
לדבריו, לאחר ההלוויה החליטה המשפחה להמשיך בחיים ולא להישבר. עבורו, משמעות ההחלטה הייתה לגדל את המשפחה בשמחה, להשיא את הילדים ולהמשיך את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
צור סיפר כי שבעה ילדים נותרו בבית, הצעירה בת שש והבכור בן 18, וכי כל אחד מהם היה במסגרת לימודית אחרת. לצד הטיפול בבית ובילדים הוא המשיך בעבודתו, בבנייה בבית אל ובניהול המערכת של ערוץ 7 באונייה.
כבר ביום השני לאחר שקמו מהשבעה שב צור לאונייה, למורת רוחם ולהפתעתם של אנשי הצוות. לדבריו, המסקנה מבחינתו הייתה לחזור לחיים ולשגרה, והוא הטמיע בבית את המושגים "השגרה המנצחת" ו"השגרה מרפאה".
צור סיפר כי בעזרת היישוב סידר מחדש את חיי המשפחה, והילדים חזרו מיד ללימודים. לדבריו, עם השנים נבנה בית מאוחד, וכל שבעת ילדיו נישאו, כאשר בחמש מהחתונות ליווה לבדו את ההכנות מתחילתן ועד סופן.
הוא הוסיף כי ההתמודדות נשענה על הסתכלות אמונית, קבלת הדין והבחירה שלא לשקוע בשכול. לדבריו, האחדות המשפחתית, החזרה לשגרה והאמונה "שהכול מאיתו יתברך" העניקו למשפחה כוחות והשפיעו גם על הסביבה, היישוב והמועצה האזורית.